זרעי גפן בני 1500 שנה נחשפו באתר ארכיאולוגי בנגב

במהלך חפירה ארכאולוגית שמבוצעת באתר העתיקות חלוצה שבנגב, נחשפו זרעי גפן שתוארכו כבני 1500 שנה. כעת מבצעים מחקר בנסיון לשחזר את זן הגפנים ואולי אף להתחקות אחר טעם היין העתיק. דרך כך אולי יצליחו להבין מה הפך את היין של הנגב ליין המשובח בארץ.

כתב: אפי אליאן | צילומים: פרופסור גיא בר-עוז

זרעי הגפנים מאתר חלוצה - צילום: פרופסור גיא בר-עוז
זרעי הגפנים מאתר חלוצה – צילום: פרופסור גיא בר-עוז

באתר העתיקות חלוצה שבנגב מתקיים זה זמן מה תהליך חפירות ארכאולוגיות נרחב. האתר מנוהל ונחפר על ידי צוותים מטעם אוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות. בחפירות אלו נמצאו בפעם הראשונה זרעי גפן בגזרת הנגב אשר מקורם בתקופה הביזנטית. על פי החוקרים במקום עולה כי ככל הנראה מהם יוצא "יין הנגב" , אשר נחשב כיין היוקרתי והמשובח ביותר שהיה בכל האימפריה הביזנטית

פרופסור גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה אשר עומד בראש החפירה באתר העתיקות חלוצה מספר כי הגפנים שגדלים כיום בנגב הינם גפנים מזנים אירופאים, הגפן של הנגב אבדה מהעולם וכעת המשימה הבאה שלנו היא לנסות לשחזר את היין העתיק ואולי אף להתחקות אחר הטעם ולהבין מה הפך את היין של הנגב לכה משובח.

הזרעים המפוחמים התגלו במהלך חפירות שמתקיימות לאחרונה באתר העתיקות חלוצה, מקורות היסטוריים רבים מכירים את יין הנגב או בשמו השני "יין עזה" על שם עיר הנמל ממנו נשלח לכל רחבי האימפריה. היין היה נחשב למשובח במיוחד ובעקבות זו ליקר מאוד. למרבה הצער הוא לא השתמר עד לימינו ולכן עד כה לא ניתן היינו יכולים לדעת מדוע היה נחשב למשובח.

זרעי הגפנים מאתר חלוצה - צילום: פרופסור גיא בר-עוז
זרעי הגפנים מאתר חלוצה – צילום: פרופסור גיא בר-עוז

במהלך חפירות רבות שבוצעו ברחבי הנגב , הצליחו עד כה החוקרים למצוא את הטרסות בהן גודלו הגפנים , את היקבים בהם הוכן היין ואף את הכדים בהם אוכסן ויוצא לרחבי האימפריה, אולם זרעי הגפן עצמם לא נמצאו עד כה. החפירות המתקיימות כיום בגן הלאומי חורבות חלוצה מתקיימות כחלק ממחקר ביו ארכאולוגי שמטרתו לבחון את הנסיבות לעלייתה ונפילתה של החברה הביזנטית בנגב. המחקר מנוהל על ידי פרופ' גא בר-עוז וד"ר ליאור וייסברוד ממכון זינמן באוניברסיטת חיפה. המחקר מתקיים בשיתוף עם ד"ר טלי אריקסון-גיני מרשות העתיקות.

כמו ברוב מקומות אחרים בנגב, גם מבני האבן של היישוב העתיק חלוצה לא שרדו כל כך בעיקר בשל שוד אבנים לאורך התקופות. אולם כמו שקורה לא אחת בחפירות ארכאולוגיות, את הממצא הנדיר השלם מצאו החוקרים דווקא בבור אשפה.

בשיחה עם פרופ' גיא בר-עוז הוברר כי האשפות של העיר השתמרו כמעט במלואן והן מסמנות את גבולותיה של העיר הקדומה. ציין כי הן בולטות בצורה ניכרת עד שנראות בתמונות לווין. במקום נחשפו מבין האשפה גם מטבעות וחרסים ומעידים שמקורן כבר בתקופת המאה השישית ועד למאה השביעית לספירה – תקופה בה הגיעה העיר לשיא פריחתה הכלכלית. עם התמוטטות המערך העירוני של העיר הקדומה חלוצה – לקראת המאה השביעית לספירה , מסיבות שטרם התבררו, פסק פינוי האשפה המאורגן וכנראה כי העיר עצמה וגם האשפות המקיפות אותה פשוט ננטשו.

בין הררי האשפה הקדומים מצאו החוקרים בצפיפות גבוהה במיוחד שברים של כלי חרס ששימשו לאגירה , בישול ואף הגשה. בניהם בלטו מספרם הרב של קנקני עזה ששימשו לאגירת יין הנגב הקדום.

החוקרים גם מצאו שפע של שרידים ביולוגים שכוללים עצמות של בעלי חיים, עצמות דגים ואף צדפות מהים התיכון שיובאו אל האתר. שרידים אלו מעידים על עושרם הרב של תושבי העיר הביזנטית.

שרידי קנקני עזה נחשפו באתר חלוצה - צילום: פרופ' גיא בר-עוז
שרידי קנקני עזה נחשפו באתר חלוצה – צילום: פרופ' גיא בר-עוז

החוקרים החופרים באתר חלוצה מספרים כי זו הפעם הראשונה בה התרגשו כל כך בחפירה המדוברת שכן לראשונה נחשפה כמות אדירה של מאות זרעים זעירים ומפוחמים של זרעי גפן מזן "נגבית". לדברי החוקרים מדובר בעדות בלתי אמצעית ראשונה מסוגה לגידול הגפן במערב הנגב בעת העתיקה.

חושפי הזרעים מספרים כי חשיפת הזרעים הזעירים מתוך הררי האשפה לא היתה פשוטה כלל, החפירה נעזרה לראשונה בשיטות חפירה קפדניות ועדינות שכללו ניפוק דק והצפה של שרידים בוטניים הנוטים לצרוף לאחר שיקוע של הקרקע. שיטות אלו אפשרו לשלוף את הממצא הבוטני מהחומר הביזנטי. לאחר שטיפה של העפר וניפוי עדין של הממצא , נותר רק להפריד את הממצא הבוטני הכולל זרעים , גלעינים ושאר חלקי צמחים לבן עצמות בעלי חיים קטנים הכוללים בין היתר שרידי מכרסמים שנמשכו להררי האשפות.

גפן ה"נגבית" ממנו הפיקו אבות אבותינו את היין ששמו נודע בכל האימפריה הביזנטית לא שרד עד לימינו ועד כה לא יודעים האם מדובר בזנים שיובאו ממקומות אחרים כמו שקורה כיום. בשטחי הנגב גדלים כיום זנים אירופאים , צרפתים ואיטלקים. השלב הבא של המחקר הוא לחבור לביולוגים על מנת לרצף את הDNA של הזרעים ובכך לגלות את מקורם. זנים אירופאים דורשים מים רבים, היום זה מהווה בעיה פחות קריטית בשל הטכנולוגיה , אולם לא סביר להניח שכך היה המצב לפני כ-1500 שנה. מעניין יותר לחשוב על זרעי גפן מקומיים שתאמו את תנאי הגידול בשטחי הנגב. אולי הסוד ליוקרתו הבינלאומית של יין הנגב היה טמון בדרך בה גודלו הגפנים בתנאים הצחיחים.

בעקבות הגילוי המסעיר אודות חשיפת זרעי היין, הביעו עניין גם מגדלי היין המקומיים והצטרפו לשאיפה לנסות לשחזר את היין העתיק. נסיבות אלו יגלו לנו כמובן מדוע שמו היה כל כך איכותי עד לקצוות האימפריה הביזנטית, מצריים יוון איטליה ואף ספרד.

כל החפירות הללו מתקיימות בעיר הביזנטית חלוצה (ELUSA ביוונית) אשר נוסדה על ידי הנבטים. העיר הגיעה לשיא פריחתה במהלך המאה הרביעית ועד למאה השביעית לספירה. אז הפכה העיר להיות הגדולה והמרכזית מבין ערי הנגב הביזנטיות.

עדויות ארכאולוגיות והיסטוריות מצביעות על עושרה של העיר שאכלסה כמה אלפי תושבי והכילה בשיאה מבני ציבור מרשימים כגון: תאטרון , מדרשה, בתי מרחץ וכנסיות.

 

2 thoughts on “זרעי גפן בני 1500 שנה נחשפו באתר ארכיאולוגי בנגב”

  1. יש להניח שזירעי הגפן שנימצאו עברו תאליך של חימום לצורך מיצוי דבש וריבה.
    לאחר הדריכה ברגלים על הגפנים ומיצוי התירוש, הגפת הועברה למקום צדדי שם סחטו אותה בשנית ואת הנוזל חיממו על תנורים וכך דיללו את המים ומיצו את הסוכר , את הזגים והזרעים חיממומ ויצרו ריבת ענבים, כך שלא נישאר מהענבים המקוריים זרעים שלא חוממו לפחות לטמפרטורה של כ 70 מעלות טמפרטורה שקוטלת את הנבט בזרע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.