תעודה נדירה מתקופת בית ראשון המציינת את שמה של ירושלים נחשף לאחר פעילות של היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות. ציון שמה של ירושלים על גבי הפפירוס אובחן כמוקדם ביותר שנחשף עד כה

כתב: אפי אליאן | סטילס: שי הלוי , גיא פיטוסי , יולי שוורץ |
וידאו: EYECON

כתבת וידאו:

תעודה נדירה עשויה עשויה פפירוס נחשפה במהלך מבצע אכיפה מורכב של רשות העתיקות ואנשי היחידה למניעת שוד עתיקות. התעודה העתיקה מכילה את האיזכור הקדום ביותר של העיר ירושלים, זאת בתעודה חוץ-מקראית אשר הכתובה בכתב עברי קדום מימי תקופת ממלכת יהודה. 

בחקירה עולה כי התעודה נשדדה באופן בלתי חוקי מאחת מערות מדבר יהודה על ידי חוליית שודדי עתיקות אשר נתפסה בסוף מבצע מורכב על ידי אנשי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות. 

על גבי התעודה העשויה פפירוס שרדו שתי שורות הכתובות בכתב עברי קדום. חוקרי רשות העתיקות ביצעו מספר בדיקות בממצא, בניהן בדיקה פוליאוגרפית (זיהוי כתב) של מבנה האותיות ואף בדיקת פחמן 14. בדיקות אלו קבעו כי הממצא מקורו במאה השביעית לפני הספירה הנוצרית – מקבילה לתקופת בית ראשון. על הפפירוס ניתן לראות היטב את האותיות ורובן ניתנות לזיהוי וזוהי הצעת הקריאה לטקסט הכתוב:

[מא]מת. המלך. מנערתה. נבלים. יין. ירשלמה

על פי החוקרים , עולה הסבירות כי מדור בתעודת משלוח מקורית ונדירה מתקופת בית ראשון. התעודה מעידה על תשלום מיסים או העברת סחורה למחסנים בעיר הבירה של הממלכה בירושלים בתקופה המדוברת. 

בתעודה מפורט מעמדה של שולחת המשלוח (אמת המלך), שמו של היישוב ממנו נשלח המשלוח (נערתה) , תוכנו של המשלוח – תוכן כדים (יין) כמות הפריטים (נבלים) ואף היעד המדובר (ירשלמה). 

באשר ל”נערתה” , המצויינת בטקסט , זו אוזכרה גם בתיאור גבול אפרים ובנימין ביהו’ טז ז’ , בפסוק

“וירד מינוחה עטרות ונערתה ופגע ביריחו ויצא הירדן…” 

ד”ר איתן קליין , סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות מספר בתגובה לחשיפת הממצא כי , התעודה מהווה עדות נדירה ביותר לקיומו של מנהל מסודר בממלכת יהודה. התעודה אף מבליטה את מרכזיותה של ירושלים כבירה כלכלית של הממלכה במחצית השניה של המאה השביעית לפני הספירה הנוצרית. על פי המקרא שלטו בירושלים בתקופה זו , המלכים מנשה , אמון או יאשיהו. אולם לא ניתן לדעת לפחות עד כה למי בוודאות הוענק בירושלים משלוח היין. 

פרופסור (אמריטוס) שמואל אחיטוב – חתן פרס ישראל לחקר המקרא מעיד על חשיבתה המדעית של התעודה שנמצאה וכך אמר “לא זו בלבד שפפירוס זה הוא המקור החוץ-מקראי הקדום ביותר שמזכיר את ירושלים בכתב העברי, אלא שעד כה לא נתגלו בארץ ישראל תעודות כתובות על גבי פפירוס מימי בית ראשון. מלבד פפירוס אחד מ”ואדי מרבעאת”. בתעודה שנמצאה אף מובלט מעמדה היוצא דופן של אשה בעלת מעמד במנהל של ממלכת יהודה במאה השביעית לפני הספירה הנוצרית. 

ישראל חסון , מנהל רשות העתיקות אומר בתגובה לממצא כי “מציאתו של הפפירוס מעידה על כך שבמערות מדבר יהודה מחכים להתגלות ממצאים נוספים בעלי חשיבות אדירה למורשת. נכסי מורשת עולמיים נשדדים במדבר יום יום על ידי שודדי עתיקות וזאת לשם בצע כסף. על המדינה להתגייס להקצות את המשאבים הנדרשים על מנת לצאת במבצע היסטורי יחד עם הציבור ולבצע חפירה שיטתית בכל מערות מדבר יהודה. 

אמיר גנור, מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות הוסיף ואמר כי חומרים אורגניים כמו תעודות בפרט נייר עדין כגון פפירוס, מתכלים לאורך הזמן בשל רגישותם ללחות, האקלים היבש של המדבר אפשר באופן חריג את ההשתמרות של התעודות אשר מספקות מידע שלא יסולא בפז, על אורחות החיים בעת העתיקה ועל ראשית התפחות הדתות. 

נדירות הממצאים וחשיבותם הם הסיבה ששודדי עתיקות מתעקשים להגיע על המערות שבמצוקי המדבר ולבצע בהן חפירות, זאת תוך סיכון חיים של ממש. אני שמח כי נפלה בחלקנו הזכות להיות חלק מגאולת הפפירוס המהווה ממצא חשוב ומיוחד המעיד על הקשר ההיסטורי בין ארץ ישראל וירושלים ולבין העם היהודי.

פנינה שור , אוצרת ומנהלת מפעלי מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות מסרה בהמשך לחשיפת הממצא כי תעודת הפפירוס הייחודית, מצטרפת לאלפי קטעי מגילות אשר עבורם הקימה רשות העתיקות מעבדת שימור וצילום ייעודיות ובהן מטופלות המגילות באמצעים המיטביים ובטכנולוגיות תיעוד וצילום מתקדמת ביותר הקיימת היום. 

עוד ציינה כי המצלמה שעימה צולמו שרידי הפפירוס, פותחה על פי טכנולוגיה המשמשת את נאס”א ובאמצעותה מתעדת את מגילות מדבר יהודה ברמה המדמה את המקור. באמצעותה ניתן לראות את מקרם הצמח, העור או הקלף אשר עליהם  נכתבו המסמכים העתיקים.