ביקור בגבעת שייח’ אבריק – או: בית שערים

גבעת שיח’ אבריק או: בית שערים שוכנת למרגלות הכרמל כחלק מהרי הגליל התחתון. מעל פני האדמה כמעט ולא נראה דבר, אך תחת הגבעה – מערכות מסועפות מדהימות ביופיין ששימשו לקבורת אנשים רבים ובעלי תפקידים. החפירות במקום רק בתחילת דרכן ועוד רבים הממצאים העתידים להחשף. ברוכים הבאים ל”בית שערים”

כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן

בית שערים או גבעת שייח’ אבריק הינו אתר ארכיאולוגי, שריד ליער עצום ששכן מעל הנקרפוליס (עיר מתים) של היישוב היהודי “בית שערים” עיקר הממצאים שוכנים דווקא תחת פני האדמה ולא על פניה , למעט מספר פתחים המובילים למערכות של פירים מערות ותעלות תת קרקעיות ששימשו לקבורת רבים מאנשי היישוב. 

עד כה נחשפו עשרות מערות בודדות , אך ידוע כי קיימות רבות נוספות שטרם נחפרו או אותרו בפנים הגבעה. בין הקברים המרתקים שנמצאו , נחשפה גם מערת הקבורה של רבי יהודה הנשיא שהיה כחלק מהסנהדרין ביישוב בתקופת התלמוד (המאה השלישית ועד החמישית לספירה הנוצרית)

במהלך שנים רבות נחקר האתר העתיק מספר פעמים , זאת מאז גילויו בשנת 1871, אך את תחילת הדרך בה זוהו מערות בעלות “אופי יהודי” במקום – החל אלכסנדר זייד שהיה שומר אדמות מטעם הקרן הקיימת לישראל בשנת 1926. כעשר שנים לאחר התחלת פעילותו באיזור, זיהה זייד במקרה ממש פירצה שהובילה לפתח אחת המערות ובה נחשפו לעיניו עשרות ממצאים יהודים מובהקים עתיקים. מגילוי זה זוהה המקום כ”בית שערים” 

החפירות הראשונות בבית שערים

את החפירות הראשונות (הרשמיות) החלו בשנת 1936 – 1940 ואלו נערכו בניהולו של פרופסור בנימין מזר בשיתוף וחסותם של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה. חפירות אלו הניבו ממצאים במספר מערות שהתגלו. לאחר חשיפת ממצאים אלו , היתה הפסקה של מספר שנים עד לשנת 1953 , בה המשיכו את החפירות עד לשנת 1958. בשנים אלו נחשפו ממצאים יוצאי דופן על ידי החברה לחקירת ישראל ועתיקותיה יחד עם האוניברסיטה העברית בירושלים. את החפירה ניהל פרופסור נחמן אביגד. בחפירות אלו נמצאו שרידי בית הכנסת, שרידים רבים של מבנה ציבורי (בזיליקה) שרידי מבנה ששימש ככל הנראה כבית-מדרש, מספר בתי מגורים ואף שרידים שזוהו כשער העיר ואף בית-בד עתיק. 

במהלך חפירתו של פרופסור נחמן אביגד, נחשפו בשטח הגבעה לא פחות מ-30 מערכות קבורה שחלקן אף נחשבות מהמפוארות ביותר שנמצאו עד כה בכל ישראל. יצויין כי כל המערכות שנמצאו , חצובות בצלע הגבעה ויוצרות יחדיו עיר מתים גדולה (נקרפוליס). 

החפירות בגבעה כולה נמשכו משנה לשנה , כאשר בין לבין נערכו הפסקות ושינויים במיקומי החפירה. עד כה נחפר חלק קטן מאוד משטח הגבעה, מה שחשף לא מעט ממצאים , חוקרי העתיקות סבורים כי ישנם ממצאים רבים עוד יותר שעודנם חבויים תחת האדמה וטרם נחשפו. 

בשנת 2014 נערכה חפירה נוספת באתר , אז חפרו וחשפו ד”ר צביקה צור וד”ר יוסי בורדוביץ (מטעם רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות) ומצאו במקום מאגר מים עצום שאף זכה לכינוי “מערת הסליק”, אשר את סיפורה נביא בהמשך. לאחר חפירה זו , התקיימה בסמוך חפירה נוספת שארכה כשנתיים (2014-2015) ובוצעה על ידי ד”ר עדי ארליך ובשיתוף של המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה. 

אופי הבניה ב”בית שערים”

במהלך כל החפירות , גילו החוקרים כי אופי הבניה של רוב המערכות קבורה באתר דומות מאוד אחת למשנתה. הגישה למרבית המערות היתה כדרך “חצר פתוחה” שעוצב בהשראת האדריכלות הקלאסית, במרכז חזית המערה קבעו דלתות עשויות אבן כבדה אשר סובבו על צירן, מאחורי דלתות אלו היתה מחילה או מערה חצובה ההובילה אל אולמות קבורה תת-קרקעיות אשר בקירותיהן חצובים “משכבי קבורה” בצורות שונות כגון: קשתות , מלבנים, שקתות (מלשון שוקת) , כוכים, “עמוקות” , ואף ארונות קבורה (סרקופגים). 

ברוב המערות קבורה הגדולות היו מאות מקומות קבורה אפשריים, במערות הקטנות לעומת זאת – עשרות מקומות בלבד.  

על חלק נכבד מקירות המערות, הארונות ומשטחי הקבורה, התגלו עיטורים ואף מאות רבות של כתובות בשפה היוונית, בשפה העברית, בשפה בארמית ואף בשפה התדמורית. כתובות אלו מעידות על מוצאם של הנקברים במערה, על המקצוע בו עסקו ואף על קשריהם ויחוסם המשפחתי.  

מידע רב זה מסייע לחוקרים להבין את אופי חיי היישוב היהודי בארץ ישראל והתפוצות, בעת תקופת המשנה ותקופת התלמוד. 

בין הסמלים שנמצאו חקוקים וחרוטים במערכות הקבורה, היו סימנים יהודים מובהקים כגון: 

• מנורת שבעת הקנים
• לולב
• אתרוג
• מחתה
• שופר
• ארון קודש.

מידע אודות תולדות בית שערים

מקור שמו של בית שערים ככל הנראה בשערים שהיו בחומת העיירה העתיקה. היו אף כאלו שסבורים כי מקור השם בכלל בשל שדות השעורים הרבים שהיו פרוסים סביב העיר. העיר נקראה תחת שמות נוספים בשפות שונות, לדוגמא ביוונית “ביסארה” , זאת על פי כתובת יוונית שנמצאה במקום ומזוהה עם השם של הישוב היהודי בית שערים. בשפה הארמית, קרוי המקום תחת השם “בית שריי , או בית שריין”. 

שם העיר נזכר לראשונה בכתבי יוסף בן מתתיהו ובהם סופר כי מדובר במרכז אחוזות גדול של ברניקי (בתו של המלך אגריפס הראשון). בתחומי האתר נמצאו שרידי בניה קדומים מהמאה השניה לפני הספירה.

היישוב בית שערים נודע כמרכז גדול של היהדות בזכותו של רבי יהודה הנשיא, שהיה ראש הסנהדרין – המנהיג הדתי , הרוחני והמדיני של העולם היהודי בסוף המאה השניה לספירה הנוצרית ובתחילת המאה השלישית לספירה. על פי המקורות , העביר הרבי את בית המדרש שלו יחד עם הסנהדרין משפרעם לבית שערים.  השלטונות הרומים העניקו לו באריסות אחוזות רבות , בניהן בית שערים , מסיבה זו ככל הנראה בחר אף להיקבר במקום (220 לספירה), זאת למרות שאת 17 שנותיו האחרונות העביר ביישוב ציפורי ובה חתם את המשנה. בתלמוד מצויין אודות כך לפי הטקסט הבא: “רבי מוטל בציפורי ומקום מוכן לו בבית שערים (כתובות קג ע”ב)…”

כאשר הגיע יומו של רבי יהודה הנשיא וזה נקבר בבית שערים , הפך בית העלמין כולו למתחם מקודש ורבים מאנשי היישוב ובכלל ביקשו להיקבר בסמוך לקברו. סיבה נוספת שגרמה לעלייה בכמות הנקברים במקום, היתה עצם האיסור שהנהיג השלטון

בכלל, חשיפת בית העלמין העתיק , נחשבת לאחת מהתגליות המדהימות ביותר עד כה בארכיאולוגיה של ארץ ישראל. במערות הקבורה של בית שערים נקברו מתים מכל קצוות הארץ ואף מחוצה לה. ליד הקברים נמצאו כתובות המזכירות אנשים מ”תדמור” שבסוריה, מערי החוף פינקי,  מחמיאר שבתימן וממקומות רחוקים אחרים. בתוך תחומי בית העלמין נצפו לא פחות מ-300 כתובות קבר, רובן בשפה היוונית והשאר בעברית , ארמית ובתדמורית.  

החפירות האחרונות והקרובות בעיירה העתיקה בית שערים תציג אור חדש על חיי היהודים בה ואף על הקשר בין עיר החיים לעיר המתים. 

עיקר פעילותה וזוהרה של בית שערים נחלש כאשר הועבר סנהדרין בסוף המאה השלישית לספירה לציפורי. חוקרי הקברים הבחינו בשוני ואף בירידה באיכות הבנייה באתר, אמנם כמות הקברים עלתה משמעותית אך נעשו פשוטים יותר. 

הסוף

במהלך אמצע המאה הרביעית לספירה הנוצרית, חרבה העיירה בית שערים ונשרפה כליל. המוסלמים שהגיעו לאחר מכן , העניקו את השם “שייח’ אבריק” לגבעת בית שערים , זאת על שם קבר השייח’ שניצב בסמוך למקום עד ימים אלה. רועי צאן ששהו בסביבה, היו נוטים להשתמש במערות למחסה מפעם לפעם, אך עם הזמן נעלמו החורבות ופתחי המערכות בידי עפר וצמחיה. בית שערים נעלמה לתקופה של שנים רבות. על פי המקורות מספרים כי יהודים שביקשו בימי הביניים להשתטח על קברו של רבי יהודה הנשיא, נהגו לעשות זאת בטעות על קברו של נכדו – רבי יהודה נשיאה אשר בציפורי , זאת עד שבאו החוקרים והעלו את בית שערים חזרה לפני האדמה. 

אז אחרי שלמדנו את ההיסטוריה הרבה של “עיר שערים” והסיפורים הצרופים בה. בפרק הבא נעסוק בפירוט וסיפורי מערכות הקבורה הרבות שנחשפו עד כה.