שני כלים משוריינים עושים את דרכם לעבר קיבוץ ניצנים. כאשר הגיעו בסמוך למחנה הצבאי חסה מבחינים בחוליית ערבים אשר מנסה לחבל במתקן מים אך אנשי המשוריינים בוחרים להמשיך בדרכם לניצנים. בדרכם חזרה מהקיבוץ מבינים מהר מאוד כי היו צריכים לבדוק את מעשי החוליה זמן קצר לפני כן. השיירה נתקלת במתקפה חסרת תקדים שהחלה בפיצוץ מטען נפץ רב עוצמה ומטחי אש כבדה מהמחנה הצבאי הסמוך – זהו סיפור המתקפה על שיירת ניצנים.
כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן, ארכיון המדינה, יזכור
שעה 7:00 לבוקר יום 21.3.1948, שני משוריינים יוצאים לדרכם ממחנה בית דראס הממוקם מערבית למושב באר טוביה לעבר קיבוץ ניצנים כאשר הם עמוסים לעייפה בתחמושת ובכלי נשק לשם תגבור הגנת הקיבוץ.
בנסיעתם לקיבוץ כאשר מגיעים בסמוך למחנה הצבאי הנטוש – מחנה חסה מבחינים בחוליית ערבים אשר מתעסקים עם מעביר המים במקום, השיירה מעדיפה להמשיך בדרכה לקיבוץ מבלי להכנס לעימות עימם ולבדוק את מעשיהם.
בדרכם חזרה כשהם כבר מלווים משאית משק עמוסה בירקות הם מגיעים בסמוך לשער הכניסה של מחנה חסה ואז נשמע פיצוץ אדיר.
המשוריין הראשון נפגע ממטען נפץ ומחליק לתעלה בצד הכביש.
מטחי אש כבדים נפתחים לעבר השיירה הקטנה תוך שהמשוריין השני מנסה לחלץ במאמץ את המשוריין שנפל לתעלה. נהג משאית המשק מצליח לסובב את כיוון נסיעתו ומבקש לחזור לעבר ניצנים יחד עם לוחמי המשוריין הראשון שקפצו לתוכה.
בעוד לוחמי המשוריין הפגוע מנסים לעבור למשאית, נפצעים שני לוחמי המשמר יחד עם שלמה רובינשטיין שהיה מפקד המשוריין הראשון אך אלו מצליחים בכל זאת לעלות למשאית ועוזבים במהירות מהמקום.
בינתיים המשוריין השני שאף הוא הספיק כבר לשקוע בבוץ לאחר ניסיונות החילוץ של המשוריין הראשון נותר במקום שהוא מאויש בשבעה לוחמים של גדוד 53.
אנשי החוליה הערבית שהכינה את המארב ממשיכה לבצע ירי תופת לעבר המשוריינים ממרחק של פחות מ-100 מטרים. עם ביצוע הירי מצד הערבים הצטרפו עוד עשרות ערבים נוספים לירות לעבר המשוריינים שהם שועטים לעברם ממחנה חסה הסמוך.
שבעת הלוחמים במשוריין תחת פיקודו של שמעון בן יהודה נותרו לכודים בתוכו. אך אלו לא מוותרים ותוך שהם סופגים אש החלו מבצעים מתוך המשוריין ירי מבוקר אשר מצליח להדוף פעם אחר פעם את התוקפים מהמחנה הסמוך.
לאחר שעזבו את מקום התקרית אנשי המשוריין הראשון עם משאית המשק, החלו להתקרב יותר ויותר התוקפים אשר היו כנראה מתוסכלים מהמלטות, עם התקרבות התוקפים הבחין מפקד המשוריין שמעון שבין התוקפים ישנו קצין בעל מדים בריטים אשר ככל הנראה ערק והצטרף לערבים אשר שלטו במחנה הבריטי שננטש. בן יהודה אפשר לקצין להתקרב ואז ירה בו מטווח קצר והרגו במקום.
הניסיון הראשון
בינתיים הגיעה הידיעה אודות התקרית ההתקפה על המשוריינים למג”ד יצחק פונדק וזה הורה לקצין המבצעים נחמן ניר לגשת למקום האירוע ולחלץ את האנשים שנותרו בשטח. למקום יצאו 3 משוריינים נוספים הפעם ממטה הגדוד בבאר טוביה (גדוד 53 של חטיבת גבעתי).
כאשר הגיעו והתקרבו למשוריינים נורה צרור ככל הנראה בשוגג מתוך המשוריין של שמעון לעבר כוח החילוץ, מפקד כוח החילוץ פוקד על אחד מהלוחמים שהצטרפו לכוח החילוץ מהמשוריין הראשון להשליך רימון לתוך המשוריין ממנו נורה הצרור אף זה מסרב מאחר וטען כי שמע קריאות בעברית מתוך המשוריין התקוע. למרות שציין זאת ניכר שהתעלמו מדבריו וזמן קצר לאחר מכן ניתנה הוראה לעזוב את המקום מבלי שוידאו האם החיילים נמצאים במשוריין בין אם חיים או מתים. שיירת החילוץ ממשיכה לקיבוץ ניצנים.
הניסיון השני
שיירת החילוץ מגיעה בהצלחה לניצנים, שם דיווח מפקד השיירה למג”ד על האירועים והעלה הפעם את עניין הקריאות בעברית מתוך המשוריין התקוע, המג”ד כועס על כך שפקודתו לא בוצעה ומורה למפקד השיירה לשוב על עקבותיו ולהחזיר את החיילים “חיים או מתים” בהגדרתו, אך פה החליט קצין המבצעים משום מה שלא לצאת שוב לאירוע אלא לשלוח את סגנו – מ”פ שלמה קריזל. הסגן יצא לקראת שעה 15:00 שוב לעבר מיקום התקרית שעימו כוח החילוץ , עם התקרבותם למשוריינים ממנו נשמעו הקולות, הפכו את כיוון נסיעתם והחלו להתקרב אחורנית לעבר המשוריין של שמעון בן יהודה (המשוריין השני) ובכך יצרו מסדרון מאובטח יחסית והחלו בהעברת הנצורים,
אך כאן גם לא היו בשורות טובות, אמנם הצליחו לחלץ את חלק מהלכודים במשוריין השני, אך במהלך העברתם נפגעו ונהרגו שני חיילים נוספים – זלמן שחר ומאיר פוקורני אשר השתייכו לכוח צוות החילוץ, בנוסף שלמה רובינשטיין שהיה עוד בחיים בזמן שחוליית החילוץ השניה הגיע – התמוטט ונפטר תוך כדי הפינוי.
סוף דבר
כל האירוע נמשך לאורכן של שבע שעות מרגע התקרית ועד לחילוץ האחרון, שבעה לוחמים היו לכודים במשוריין השני כנגד עשרות תוקפים ערבים שהגיעו מהסביבה וממחנה חסה הסמוך.
בקרב זה נפלו ארבעה לוחמים ישראלים ונפצעו כעשרה. לפחות 10 מחבלים ערבים נהרגו באירוע ומעל לעשרים נפצעו. לאחר האירוע שני המשוריינים שנתקעו בבוץ חולצו ונלקחו כשלל לשטח מפקדתו של טארק בי אל אפריקי ששכנה במג’דל (כיום אשקלון).
וכיום
כעדות אילמת לתקרית הקשה מתאריך 21.3.1948 במקום בו התחולל הקרב בין הלוחמים הישראלים לתוקפים ממחנה חסה נותרה רק האנדרטה המציינת את מיקום האירוע ומספרת את שמות ההרוגים.
האנדרטה ניצבת בצד כביש 232 מכביש 4 לכביש 3 ובסמוך לכניסה למחנה הצבאי חסה.
מיקום באתר עמוד ענן בקישור זה
