כתובת עתיקה כבת 1700 שנה הנושאת את שם העיר הקדומה “חלוצה” נחשפה בתחומי הגן הלאומי של העיר העתיקה בנגב. העיר חלוצה מוכרת רבות במקורות ההיסטוריים אך לראשונה נמצאה עדות ממשית לשמה של העיר באתר עצמו.
כתב: אפי אליאן | סטילס: טלי גיני | וידאו: אמיל אלג’ם
וידאו
כתובת בת 1700 שנים, הנושאת את שם העיר העתיקה “חלוצה” התגלתה במהלך חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל העיר הקדומה בנגב.
מציאת הכתובת אשר נושאת את שם העיר במקום לו היא שייכת – הינה דבר נדיר מאוד. אמנם השם חלוצה אוזכר פעמים רבות בשלל מקורות היסטוריים, אך זו הפעם הראשונה שנחשף תיעוד לשמה של העיר חלוצה בתחומי האתר הקדום עצמו.
אבן עתיקה כבת 1700 שנה התגלתה במהלך חפירה ארכאולוגית בגן הלאומי חלוצה שבנגב. האבן, נושאת עליה כתובת בשפה היוונית ובה כתובה שם העיר חלוצה – ELUSA אשר מוכרת כעיר קדומה שפעלה במקום עצמו בו נמצאה.
את החפירה במקום מבצעת משלחת של אוניברסיטת קלן הגרמנית, זאת בניהולו של הפרופסור מייקל היינזלמן יחד עם צוות סטודנטים מאוניברסיטת קלן ואוניברסיטת בון. העבודות במקום מתבצעות בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות ובניהולה של ד”ר טלי גיני.
הכתובת הנדירה שנחשפה, הועברה לשם פענוח מלא אצל פרופסור לאה די סגני מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מציאת כתובת עם שם העיר באתר אליו שייכת הינה דבר נדיר בתחום הארכאולוגיה. אמנם השם חלוצה מאוזכר פעמים רבות בשלל מקורות היסטוריים רשמיים, כמו מפת מידבא לדוגמה, הפפירוסים של ניצנה ואף מקומות נוספים, אך זו הפעם הראשונה שבא נמצא ממצא עם שם העיר במפורש כתוב עליו ובאתר הארכאולוגי עצמו.
כחלק מהחפירות במקום הגיעו הארכאולוגים לממצאים נוספים, במקום נחשפו גם כנסיה ובית מרחץ עתיקים. מהכנסייה העתיקה הצליחו לחשוף את גומחת התפילה הפונה לכיוון מזרח (אפסיס) ובסמוך לה אף שרידי חדר אשר רצפתו רוצפה בלוחות אבן. בהמשך החפירות במקום מצאו גם שרידים של “החדר החם” ו”חדר ההסקה” אשר השתייכו לבית המרחץ העירוני הגדול שפעל במקום. תחת “החדר החם” התגלתה מערכת שלמה תת קרקעית אשר שימשה להולכת החום. מערכת זו היתה אחראית על חימום הרצפה והקירות כדרך צינורות חרס.
ד”ר טלי גיני, הארכאולוגית אשר מנהלת את החפירה במקום מטעם רשות העתיקות מספרת: ייצוא היין המשובח שייצרו בהר הנגב בתקופה הביזנטית הביא לשגשוג כלכלי אדיר אשר השפיע על האזור כולו. העיר חלוצה הפכה גם היא לתחנה חשובה בדרך הצליינים הנוצרים אשר עשו את דרכם למנזר סנטה קתרינה שבדרום סיני, וכך הגיעו אליה מבקרים רבים משלל אתרים שונים. האתר עצמו ננטש והפסיק פעילות בשלהי המאה השביעית לספירה הנוצרית, אך עם זאת המקום נשתמר גם בשם הערבי שניתן לחורבות “אל חלס’ה”.
עד לתקופה המנדטורית נלקחו אבני המבנים העתיקים בתל כחומרי בניה לבניית עזה ובאר שבע התורכיות, לכן כיום באתר כמעט ואינם נראים שרידי מבנים עתיקים על פני השטח. למעשה – שרידי האתר נסתרים תחת החולות.
על חלוצה
חלוצה הוקנה לקראת סוף המאה הרביעית לפני הספירה הנוצרית. הנ”ל הוקמה כתחנת מעבר חשובה על דרך הבשמים – דרך אשר הובילה מפטרה לעזה. העיר התפתחה וגדלה עד לשיא פריחתה בתקופה הביזנטית (המאה הרביעית – שישית לספירה הנוצרית), אשר בתקופה זו חיו בה כמה עשרות אלפי תושבים. העיר היתה נחשבת כעיר היחידה במרכב הנגב בתקופה זו.
על המיזם
המיזם ממומן על ידי קרן גרמניה-ישראל והחל לפני כחמש שנים בסקר רגלי ואיסוף ממצאים. את התחקיר אודות שרידי העיר העתיקה ביצעו באמצעות שימוש באמצעים טכנולוגיים – כגון: צילומי לווין, זאת על מנת למפות את העיר וסביבתה. במהלך חמש שנות המיזם הצליחו החוקרים להגיע לרמה של שחזור תוכנית העיר ואף לזהות את הרחובות הראשיים אשר הגיעו לרוחב של עד שמונה מטרים! כמו כן רחובות נוספים ואף את סגנון בניית העיר המשלב תוכנית מערבית, כזו של רשת רחובות מצטלבים ואלמנטים של בניית עיר מהמזרח.
כמו כן הסקר העלה כי גם בחלוצה קיימות לפחות תשע כנסיות ואף שלושה בתי יוצר לכלי חרס. שטחה של העיר שנמצא עד כה נאמד בכ-850 דונם.
בעקובת הסקר הרחב שבוצע במקום, החלה המשלחת הגרמנית בחפירות ממוקדות בחלקים נבחרים בשטח העיר.
