תחנת הרכבת שורק או כפי שמכירים אותה רבים – תחנת ואדי צ’רר הוקמה בשנת 1915 על קו הרכבת יפו – ירושלים והיותה כצומת מרכזית לקו הרכבת שהתפרס דרומה לעבר מצריים.

התחנה הוקמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי העות’מנים על מנת לסייע לחזית כנגד הבריטים.

התחנה פעלה עד סוף שנות הארבעים של המאה העשרים ואז ננטשה.

בראשית התחנה וקצת היסטוריה

מבנה תחנת הרכבת הוקם בשנת 1915 על ידי העות’מנים בתקופתם. התחנה נבנתה על מנת להיות כצומת מרכזית בלב קו הרכבת – יפו / ירושלים אשר תפרוס שלוחות מסילה נוספות דרומה לעבר באר שבע ואף סואץ.

עצם פריסת המסילה דרומה, תוכננה לשם חיזוק החזית אשר לחמה בבריטים במהלך תקופת מלחמת העולם הראשונה. קו הרכבת היה מתוכנן לשם העברת סחורות, אספקת נשק ותחמושת, מזון ואף כלי לחימה אל הדרום שהיה מנותק ממרכז הארץ.

מבנה תחנת הרכבת נחנך לאחר כשנה וחצי של בניה בשנת 1917 והחל את פעילותו. שם התחנה נקבע אז כתחנת צ’רר, על שם הואדי הנמצא בסמוך “ואדי צ’רר” (wady es surar).

במהלך הלחימה הועברו כדרך התחנה כמויות אדירות של נשק ותחמושת, התחנה הפכה להיות פעילה מעל הנורמה המקובלת לתקופה, זאת משום שילובה בקו הרכבת בין יפו לירושלים – קו רכבת שהיה פעיל בפני עצמו. 

אך בשנת 1917 חלה תפנית, הלחימה עברה צפונה והגיעה עד לתחנת הרכבת צ’רר ונפלה כשלל בידי הבריטים. 

הכוחות הבריטים שהגיעו לתחנת הרכבת , הצליחו להניס את יושביה לאחר קרב קשה ולהשתלט על מבניה והציוד הקיים בסביבתה. בין השלל שנתפס – כארבעים קרונות רכבת שחנו על מסילות הרכבת של התחנה, שני קטרי קיטור שלמים ואף שתי קרונות משא שטוחים אשר עליהם היו מונחים אחר כבוד זוג תותחים פעילים. 

לאחר שהשתלטו בצורה מלאה על התחנה, החלו בשיפוצה של התחנה. את שיפוצה ביצעו עובדי כפייה מצריים שהובאו בידי החיילים הבריטים לכיבוש התחנה. במהלך השיפוץ, בנו מחדש את גג הקומה השניה שקרס במהלך קרב הכיבוש מימי העות’מנים על ידי הבריטים. הגג נבנה בצורה שטוחה לעומת התצורה השונה שהיה בנוי במקור – גג רעפים. 

לאחר קום המדינה התמעט השימוש בתחנה ואף נפרס בסמוך למבנה התחנה בסיס צה”ל (בסיס לוגיסטיקה – מ.ק 297) אשר פעיל עד היום.  משום הקרבה, חלק נכבד ממבני התחנה ובניהם גם המבנה הראשי – נכלל בשטח הבסיס והגישה אליהם היתה בלתי אפשרית. 

בתחילת שנות ה-2000 , צומצם שטח הבסיס ומבנה התחנה הוצא אל מעבר לגדר הבסיס. בסמוך למבנה המשיכה לאורך השנים לפעול מסילת הרכבת המובילה לבית שמש וכיום חולפת במקום רכבת כמדי שעה לכל כיוון. 

ביקור במבנה התחנה

לשטח התחנה נכנסנו מצד מסילת הרכבת הסמוכה, קפיצה מגובה של מטר וקצת מצד החצץ מעבר לחומה ואנו ניצבים על החזית אשר היתה גלויה במשך שנים רבות לנוסעי הרכבת בקו זה.  

הכניסה הראשונה היתה להיכל ששימש ככל הנראה את הנוסעים שהמתינו לרכבת. ההיכל בעל 3 כניסות כאשר לפי תמונות היסטוריות של התחנה, נראה כי היו דלתות עץ קבועות בפתחים. כיום אין סימנים לקיומם. 

מעל לפתח הגובל עם מסילת הרכבת, ישנה מסילה שמעידה על קיום דלת הזזה גדולה אשר כמוה ניתן לראות בתחנת הקצה של קו זה – תחנת ירושלים.

מעל להיכל הנוסעים , ישנה מרפסת פתוחה אשר הגישה אליה מתאפשרת דרך גרם המדרגות לקומה השניה. 

כאשר יצאנו מהיכל הנוסעים המשכנו לחדר נוסף אשר על פי תמונות היסטוריות של התחנה עולה כי שם שכן משרד מנהל התחנה. בסמוך לדלת הכניסה, ישנו מוט ברזל אשר ניתן לזהותו כמחזיק בית המנורה שהאיר את החשיכה ברציף. 

בחדר הבא , ישנה כניסה לחדר נוסף ובתקרתו כניסה לקומה השניה, בין הקומות פעל סולם אשר רגליו נחתכו. את הפתח סוגר מכסה עץ. 

על מנת לטפס לקומה השניה של תחנת הרכבת יש צורך לצאת לצד הצפוני של תחנת הרכבת, שם בדלת השמאלית ביותר ישנו גרם מדרגות די רעוע אך שלם יחסית המוביל מעלה. 

טיפסנו בזהירות מעלה והגענו למבואה שנראית די מוכרת מתחנות רכבות דומות שטיילנו בעבר (תחנת יפו , תחנת ירושלים וכו’) צד אחד של המבואה (מערב) מוביל למרפסת השוכנת מעל להיכל הנוסעים.

על פי תמונות ארכיון של התחנה, עולה כי במקור לא היתה קיימת מרפסת שכזאת אלא גג רעפים נמוך, אך ידוע שבעת כיבוש התחנה על ידי הבריטים, הותקפה התחנה וניזוקה קשות. כתוצאה מכך בוצע שינוי מבנה בתחנת הרכבת לזה שאנחנו מכירים היום. 

בעת היציאה למרפסת בעלת הגדר המסוגננת הבחנו בשלט הרכבת המקורי בו נכתב בערבית צ’רר , חזרנו למבואה ועברנו את החדרים משני הכיוונים. בחדר האחרון ישנה יציאה למרפסת נוספת (מזרח) אשר רצפתה אף מכילה את האריחים המקוריים של תחנת הרכבת.  בחדר זה ניצב מעין שולחן קבוע העשוי מבטון , לא ברור שימושו הרשמי, אלא רק ניתן לשער שמדובר באולי כיריים או קירוי לכספת שעמדה במקום. 

במרפסת המערבית , ניתן לראות כי הקיפה אותה גדר סגנונית כזאת במערבית , אך אינה שרדה ואף חלק מהצד המזרחי של התחנה קרס מטה. 

בעת החזרה מטה דרך גרם המדרגות , יצאנו לצידה האחורי של התחנה (צפון) , שם מצאנו מבנים שנבנו בצורה מודרנית יותר בסמוך, ככל הנראה היו כמחסנים כלשהם בזמן שמבנה התחנה היה בשטח הבסיס הצהל”י. 

מצד מזרח של מבנה התחנה, ישנו מבנה קטן מרובע ,אשר בדרך כלל מזוהה כבית מגורים של מנהל התחנה ומשפחתו. הבית עצמו ריק וללא חדרים בתוכו. 

לאחר סיור לכל צידי מבנה התחנה וסיקור מצולם מלא, עזבנו את המתחם בטיפוס קל לחומה המובילה למסילת הרכבת. מערך רכבת IC3 שעשה את דרכו לבירה בירך אותנו בצפירתו והמשיך בדהרה מערבה. 

לפני הגישה למקום – חשוב מאוד!

מבנה הרכבת מיועד לשימור אתרי מורשת בישראל. צעד מבורך אשר בעקבותיו סגרו את מתחם המבנה בגדרות תיל ושערים נעולים. הגישה אמנם סגורה בפני מבקרים אך אני משער כי מי שמטייל ומגיע עד למבנה התחנה , יודע את ההיסטוריה הרבה של המבנה והגיע בעקבותיו לסקור בעצמו. כחלק ממאמצי השימור של המקום , נא לשמור את שלמות המבנים הנמצאים בשטח למען הדורות הבאים שיוכלו אף הם להנות מההיסטוריה המקומית. 

הביקור במבנה התחנה הינו על אחריות המבקרים בלבד. אין לראות בכתבה זו המלצה לבקר במקום. סיקרתי עבורכם את המקום במלואו (: 

אז איך מגיעים למתחם?

רבים מנסים להגיע למבנה וללא הצלחה, זאת משום הגשר שחולף במרחק של כ-500 מטרים ממבנה התחנה מעל מסילת הרכבת ומטעה רבים בנסיונות להגיע אליו. אז – הגשר אכן מוביל למבנה הרכבת אך מצד שונה לגמרי. 

לבאים מצומת מסמיה, מגיעים לצומת הכניסה לבסיס הלוגיסטיקה , בצומת בעלת השלט “מ.ק 297” פונים ימינה לכיוון הבסיס ומיד לאחר מכן שמאלה לתוך דרך חצץ המקבילה לגשר הרכבת. ממשיכים על שביל החצץ בזהירות יתרה מפני רוכבי אופניים המפתיעים מעבר לסיבוב ומגיעים למעין צומת T. פניה ימינה תוביל אתכם למתקן אזרחי כלשהו ופניה שמאלה למעלה הגשר מעל מסילת הרכבת. המשיכו עם הירידה מהגשר שמאלה לכל אורך שביל החצץ, תחלפו על פני התחנה התפעולית “נחל שורק” של רכבת ישראל ולאחר כ-600 מטרים תגיעו לחניה מערבית למבנה. 

ועכשיו תמונות מהמקום