פרק שני בסדרה “מע(א)ירים את ההיסטוריה” בה אנו מנסים להעניק חיים מחדש למבנים היסטוריים שננטשו ונשכחו. הדרך שבחרנו להאיר ולהעיר אותם לחיים, הינו באמצעות חום וחמימות של אור ייחודי אשר ידגיש את מהותם של המבנים כפי שהיו בימיהם הטובים.
את הפרק השני בסדרה, קיימנו במבנה אחד מהשניים הניצבים על גבעת תל שלף שבאזור העיר רחובות. המבנה מוכר בשם בית מוסא שאהין ומקורו בתקופת המנדט הבריטי בא”י.
מע(א)ירים את ההיסטוריה בבית מוסא שאהין
מבצעים:
אפי אליאן
מורן יונה אליאן
כמה פרטים על בית מוסא שהאין
המבנים הבנויים על גבעת תל שלף (אתר עתיקות ממספר תקופות קדומות) הוקמו בתחילת המאה הקודמת, כפי הנראה בשנות העשרים המוקדמות. מבנה הקשתות המרשים בנוי על ראש הגבעה, במרכז שדה חקלאי, כאשר יש מבנה זהה לגמרי כעשרים מטרים צפונית ממנו, למרגלות הגבעה.
משפחת שאהין, מי שהקימה את הבתים המרשימים, היתה משפחה הידועה בעושרה הכלכלי. ברשות משפחת שהאין היה רכוש רב מין החי ואף נדל”ן רב, אשר עיקרו היה מבוסס על תשואה מפרדסי הדר. ברשות משפחת שאהין היו חלקות גידולים רבות, אך הרוב היו פרדסי הדר שכן ענף הפרדסנות בתקופה זו היה הענף הרווחי ביותר. אזור העיר רחובות ידוע בכמות הפרדסים הרבים שנפרסו ועצם הקרבה היחסית לנמל יפו, הקלו על השילוח של הפרי הזהוב לייצוא לחו”ל.
נחזור למשפחת שאהין, הבתים הוקמו על ראש הגבעה, שהיתה אמנם מוניציפלית שייכת לכפר הערבי – קובייבה, אך עדיין היתה מחוץ לגבולות הכפר ובסמוך לאדמותיהם שנפרסו ממערב ומצפון לגבעה. ראשי המשפחה הקימו את שני הבתים והתגוררו במקום במשך מספר שנים, עד למלחמת העצמאות ב-1948.
עת המלחמה, נטשו ראשי המשפחה את הבתים והאדמות ועזבו לרצועת עזה. על פי מספר מקורות באתרים השונים, עולה כי צאצאים בודדים לאותה משפחה גדולה ועשירה נותרו בארץ, אך אף אחד מהם לא חזר לבתי המשפחה.
במהלך השנים התגוררו במבנים הנטושים משפחות משלל גוונים, הומלסים ושאר מחוסרי דיור, אפילו סופר שהיה אולם אירועים סולידי במבנה ההיסטורי (העליון). אך דבר לא נשאר מכל זה. באמצע שנות ה2000, הגיעו למבנה משאיות בטון, אשר נשלחו על ידי “המינהל” והציפו את המבנים בכמויות אדירות של בטון. גובה הבטון שהוזרק למבנה נאמד בכמטר גובה, חלקו אף גלש החוצה דרך הפתחים אל המרפסת הייחודית ומשם גם למרגלות המדרגות.
הדבר אמנם לא מנע הגעה של מחוסרי דיור למקום וכאלה עדיין נמצאים שם מפעם לפעם, אך עם זאת המקום הפך למקום מפגש למטיילים, צלמים צעירים ומבוגרים, מתחילים ומקצועיים ומפה זכרון של רבים בתמונותיהם. המבנים, נרשמו כמיועדים לשימור, אך לא ברור ואם בכלל, מתישהו יעשו איתם משהו. במשך שנים רבות, המבנים היו נסתרים מן העין, עד סלילתו של כביש 411, אז נחשפו לכל החולף בכביש.
הגענו השבוע לגבעה החשוכה, עם רדת השמש וניסינו להאיר ולהעיר את המבנה הישן לאור מחדש, כפי שהיה בימיו לפני כמאה שנים.
ולסיום , תאורה בכל העוצמה
בונוס – “מאחוריי הקלעים”
