תארו לעצמכם את ארץ ישראל בתחילת 1948. חודשים ספורים לפני תום המנדט הבריטי.
הכבישים מסוכנים, האוויר מתוח. שיירות כלי רכב נעות בין יישובים, וכל נסיעה היא הימור – מארבים, פיגועים ומוקשים הפכו לשגרה.
ההגנה על הדרכים הייתה קריטית, וחיי אדם היו תלויים באנשים ששמרו עליהן: אלו הנוטרים
פורסם בעמוד האינסטגרם של היסטוריה על המפה
הנוטרים היו אנשי משטרת היישובים העבריים – גוף רשמי שהוקם בתקופת המנדט הבריטי. אלו נשאו נשק באופן חוקי, זאת בניגוד ללוחמי ההגנה והפלמ"ח אשר פעלו במחתרת. בתוך המשטרה הזו הייתה גם יחידת משמר נע – מ"ן – יחידה אשר אבטחה את הצירים בין חולון לבית דגן. הם למעשה היו קו ההגנה הראשון ואולי גם היחידי של השיירות הנוסעות בדרך.
בבוקר חמישי, ה-22 בינואר 1948, יצא טנדר של היחידה משערי בית הספר החקלאי "מקווה ישראל". כאשר עליו שבעה נוטרים, בראשות אליהו שמיר.
משימתם נראתה שגרתית: לסרוק את הדרך לפני שתעבור בה שיירת משאיות חשובה – שיירה שהובילה ציוד צבאי יקר, כולל חלקי מטוסים מסוג אוסטר, שנרכשו מהבריטים והיו בדרכם לשיקום בבסיס סודי.
הדרך הייתה מוכרת להם. הם עשו אותה עשרות פעמים. אבל כשהגיעו סמוך לכפר יזור, היום צומת אזור, הבחין הנהג במשהו חריג: גוויית כלב מוטלת על הכביש. הוא ניסה לעקוף אותה, וברגע אחד – רעש אדיר, אש ועשן. מוקש הוסתר מתחת לאספלט. הטנדר התפוצץ. חלק מהנוטרים נהרגו במקום, והנותרים שנפצעו הותקפו על ידי המון מקומי. לפי עדויות, הם נרצחו באכזריות שלא תיאמן.
אותו יום הסתיים באובדן כבד. שבעה אנשים – גיבורי ישראל, אשר לא שבו לביתם. שמותיהם נחקקו:
- מנחם אבטיחי,
- דוד איבגיצקי,
- צבי זעירא,
- יעקב עולמי,
- יצחק קורדובה,
- קלמן רוזנבלום
- אליהו שמיר.
לזכרם הוקמו מעמדי זכרון במספר נקודות ברחבי הארץ, אך העיקרי והמוכר ביותר – הוא מושב משמר השבעה, על שם אותם נוטרים, והשם הזה מזכיר עד היום לכל מי שחולף בדרך – כאן נפלו שבעה אנשים שיצאו למשימה פשוטה, כדי שכולנו נוכל לנסוע בדרכים חופשיות ובטוחות.
יהי זכרם ברוך.
