תליון עופרת ייחודי מסוגו, נחשף בחפירה ארכיאולוגית בפינה הדרום מערבית של הר הבית | התליון תוארך על ידי חוקרי רשות העתיקות כבן 1,300 שנה | החפירה בה נמצא התליון, מנוהלת במהלך השנים האחרונות על ידי רשות העתיקות עם עמותת עיר דוד והחברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי | על פי החוקרים – בעולם ידוע על עוד תליון עופרת אחד נוסף אשר נושא את סמל המנורה
כתב: אפי אליאן | צילומים: אמיל אלג'ם, אסף פרי, עיר דוד, אליהו ינאי | וידאו: אמיל אלג'ם
כתבת וידאו ברשות העתיקות (לחצו על התמונה להפעלה)
איך הגיע תליון קדום עשוי עופרת יצוקה, המעוטר משני צידיו במנורת שבעת הקנים, לירושלים – דווקא בתקופה שבה שהיית יהודים בעיר הייתה מוגבלת ואסורה?
תליון שרשרת אישי ונדיר מאוד מהמאה ה-7 לספירה הנוצרית (שלהי התקופה הביזנטית), התגלה במהלך חפירה ארכיאולוגית רחבת היקף בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון.
החפירה מנוהלת על ידי רשות העתיקות, בשיתוף עמותת עיר דוד והחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.
הממצא הנדיר מעוטר משני צדדיו בדימוי זהה של מנורת שבעת הקנים, וככל הנראה הוא נענד על ידי יהודי שהגיע לירושלים בתקופה הביזנטית , זמן שבו הכניסה ליהודים הייתה אסורה על פי חוק.
"יום אחד, בשעות הצהריים, בזמן שחפרתי בתוך מבנה קדום, ראיתי פתאום בין אבני הקיר משהו שונה בצבע אפור", כך מספר בהתרגשות איאיו בלטה, עובד עיר דוד שמצא את התליון. "שלפתי אותו מהאדמה וראיתי שמדובר בתליון ועליו מנורה. מיד הראיתי אותו לאסתר, מנהלת החפירה, והיא מיד אמרה שזה ממצא נדיר במיוחד".
התליון נמצא בתוך שכבת מילוי עבה של כ-8 מטרים, ששימשה תשתית למבנים מהתקופה האומיית. השכבה הזו כיסתה לחלוטין שרידים קדומים יותר משלהי התקופה הביזנטית, שמעידים על מערך אדריכלי מתוכנן שנבנה לצד רחוב מרוצף.
התליון עצמו עוצב כדסקית עם לולאת השחלה לחוט. על שני צידיו נטבעו מנורות זהות עם שבעה קנים, המוקפות במסגרת עגולה בולטת. צד אחד השתמר בצורה יוצאת דופן, בעוד הצד השני מכוסה ב"פטינה" – שכבת בליה טבעית של הזמן. דגם המנורה כולל שלושה קנים מכל צד של הקנה המרכזי, ובראשם קורת חיבור אופקית ועליה שלהבות. בבדיקת מעבדה שביצע איליה רזניצקי מרשות העתיקות, נמצא כי התליון עשוי מ-99% עופרת טהורה.
בשיחה עם החוקרים: ד"ר יובל ברוך, ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ', אסתר ראקוב־מלט וד"ר שולמית טרם נמסר כי מדובר בתגלית יוצאת דופן: "תליון עופרת המעוטר במנורה הוא ממצא נדיר ביותר. אנחנו מכירים תליוני מנורה מזכוכית או ממתכות אחרות, אבל ידוע לנו רק על עוד תליון עופרת אחד כזה בעולם כולו, שנמצא במוזיאון בבולטימור ומקורו אינו ידוע. העובדה שהמנורה מופיעה פעמיים, משני צידי התליון, מעידה על הזיקה העמוקה למקדש ולזיכרון שלו, גם מאות שנים לאחר החורבן".
המקורות ההיסטוריים מספרים שבתקופה הביזנטית נאסרה כניסת יהודים לירושלים, עובדה שמעלה שאלות מרתקות בקרב החוקרים: האם מדובר בממצא אקראי, או בחפץ אישי של יהודים שהגיעו לעיר כסוחרים, בשליחות מנהלית, או אולי כעולי רגל סמויים שהסתננו לעיר למרות האיסור?
עוד הוסיף ד"ר יובל ברוך, אשר חוקר את האתר ואת נושא המנורות כבר רבע מאה, ומדגיש: "התליון הזה הוא לא סתם חפץ; הוא חותם אישי ותעודת זהות של יהודי אנונימי שבחר לענוד אותו על צווארו. זו עדות לכך שלמרות הצווים הקיסריים, היהודים מעולם לא הפסיקו להגיע לירושלים".
הבחירה דווקא בעופרת עשויה להעיד שהתליון שימש כקמע ולא רק כתכשיט, שכן העופרת נחשבה אז לחומר המקובל לייצור קמיעות. "דווקא בתקופה הביזנטית הפכה המנורה לסמל של זיכרון לאומי וציפייה לתחייה", מסכם ד"ר ברוך. "העדויות הארכיאולוגיות הולכות ומתרבות: יהודים מצאו דרכים להגיע לירושלים, וייתכן שחלקם אפילו הצליחו להשתקע בה".
