לזכר עובדים ומגינים – סיפור קרב צומת מסמיה

על תקופת המרד הערבי הגדול נכתב המון במהלך השנים. מאות הרוגים בצד הישראלי, גם הבריטי ולמרבה הפליאה  – הרוב שכלל אלפי הרוגים היה בכלל בצד הערבי, שהיה גם מי שיזם את המתקפות. אך זאת בשל מלחמות בתוך עצמם, בשל מתנגדים שקמו.
עיקר התקיפות התרחשו כלפי מוסדות הממשל הבריטי בארץ ישראל וכמובן, גם כנגד היישוב היהודי בארץ. הטרור החל בעיקר במרכז וצפון הארץ ובהמשך הגיע גם לדרום, ומפה גם קרב צומת מסמיה אשר במהלכו נהרגו  בקיץ של 1938 שני עובדי חברת החשמל ושישה נוטרים. זהו סיפורם.

כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן , מורן יונה אליאן,  אתר יזכור , ארכיון גן שמואל, ארכיון המושבה גבעת עדה

המרד הערבי הגדול – רקע

תקופת המרד הערבי הגדול (או מאורעות תרצ”ו – תרצ”ט החלה בשנת 1936 ונמשכה לסירוגין עד חודש מרץ בשנת 1939. המרד, שנחשב מהלך מאורגן [יחסית] פרץ בארץ ישראל (פלשתינה בתקופה זו) כנגד מוסדות הממשל הבריטי ואף כנגד יישובים ישראלים. המתקפות מצד הערבים כללו פגיעה בתשתיות, גידולים חקלאיים ורכוש , תקיפות ופגיעות בנפש כנגד חיילים ושוטרים בריטים ואף אזרחים.

בתחילת המרד, המתקפות היו מגוונות , אך עם הזמן הפכו משוכללות והקצב גבר עם הזמן. בסך הכל במהלך תקופת המרד הערבי הגדול נהרגו למעלה מ-400 יהודים, כ-200 בריטים ובסביבות 5,000 ערבים. כמות הערבים ההרוגים נראית אמנם גדולה משמעותית ביחס ליהודים והבריטים אך הסיבה לכך פשוטה, במהלך המרד, בו תקפו הערבים את הממשל הבריטי והתושבים היהודים, חלק נכבד מהאירועים כלל גם מתקפות ואירועי אלימות בתוך המגזר הערבי עצמו, בעיקר מול מתנגדים “מתוכם”. לפיכך המספר בצד שלהם היה גבוה ביחס ללאומים האחרים. 

המתקפות התרחשו בעיקר במרכז וצפון הארץ ובהמשך בשנת 1938 עיקר המתקפות אירעו באזור הדרום והשפלה. 

למרות המתקפות הרבות, אירועי החבלה ופעולות התקיפה שביצעו מארגני המרד, ניתן לומר שהמרד הערבי כלל לא השיג  את מטרותיו.
הדרישות השונות אשר הועלו מצד הערבים מול השלטון הבריטי לא התקבלו בשל האלימות הרבה  כלפי הממשל,  כמו כן המתקפות השונות כנגד אנשי היישוב היהודי אמנם גרמו לפגיעה בנפש, אך מצד שני גרמו לחיזוק משמעותי הן מבחינה בטחונית והן מבחינת גידול ריכוזי אוכלוסייה והקמת יישובים חדשים במיקומים אסטרטגיים. בנוסף, בעקבות האירועים והמתקפות ירדה תלות  המשקים היהודים בציבור הערבי באופן משמעותי ובשל כך נחלשה הקהילה הערבית בארץ עד למצב של אנרכיה פנימית בגלל העדר כלכלה בעיקר. 

קודם לאירוע

אירועי הטרור שהתרחשו ברחבי הארץ הגיעו במהלך קיץ 1938 לשיאם והחלו להתרחש גם בדרום הארץ. נציין כי בשנים קודם לכן, משנת 1936 אזור הדרום די “נהנה” משקט יחסי בכל הקשור למתקפות ואירועים פליליים, אך מאחר וחלק משארית כנופיות שפעלו באזור המרכז והשרון החלו להשתקע בכפרים הדרומיים, הגיעו עימם גם מקרי החבלה בתשתיות התחבורה, הרס וניתוקים של קווי תקשורת וחשמל ועד להטמנת מטעני חבלה ומוקשים ומקרי רצח. נציין שעד לאותה תקופה היישובים היהודים היו מעסיקים פועלים ערבים רבים במשקיהם ובבתי האריזה, בעקבות התקריות הקשות העסקתם נפגעה שכן בחלק מהמקרים השתרבבו מרגלים עבור אותם כנופיות בקרב הפועלים מה שהוביל להעדר אמון ביחסים בין הצדדים. 

יממה לפני…

יממה לפני האירוע, 9 לחודש ספטמבר 1938 מפקדי ההגנה עורכים בכפר ביל”ו ישיבת חירום לאור עליה חדה במעשי הטרור והפגיעה בנפש באזור השפלה והדרום. בסיום הישיבה מחליטים על הקמת פלוגת שדה שתורכב ממאה לוחמים / נוטרים וזו תחולק לארבע פלוגות נפרדות שיתפרסו מאזור ראשון לציון ועד למושב באר טוביה. החלטה זו היתה עשויה לשנות את פני המציאות אילו היתה מתקיימת לפני כן, שכן כבר בבוקר המחרת יצאו מגבעת רמב”ם 12 עובדים של חברת חשמל לבצע תיקונים של קווי חשמל אשר הוצתו זמן קצר לפני כן בין גדרה לבאר טוביה.

את עובדי חברת החשמל מלווים 11 נוטרים מגבעת רמב”ם (גבעתיים היום) ורחובות כאשר הינם רכובים על טנדר נוטרים.

יום הקרב

עובדי חברת החשמל יוצאים בשעות הבוקר דרומה, כאשר הם מגיעים לגזרה  הדרומית למושבה גדרה מרחק קצר  ממושב באר טוביה, מצליחים לאחר את נקודות החבלה החבלה בקו החשמל למושב. התיקון מתבצע לאורך מספר שעות כאשר עובדי חברת חשמל פועלים במרץ וסביבם שומרים הנוטרים כנגד מתקפת כנופיות.  תיקון הקו החשמל מסתיים לקראת השעה 17:00  ועובדי חברת חשמל מתחילים בחזרתם צפונה שהם מלווים בנוטרים, אך עם הגעתם לאזור כפר מסמיה אל קבירה (מסמיה הגדולה) [היום צומת ראם] נפתחת לעברם אש תופת משני צידי הדרך. 

מסתבר, כי בעודם כאשר שהו בתיקון קו החשמל, הוזעקו ונאספו מאות פורעים ממספר כפרים סמוכים על מנת לארוב לשיירה.  המחבלים, תושבי כפר תינה,  מסמיה, תל תורמוס , בשית וקסטינה ארבו בצידי הדרך לשיירה ממזרח וממערב  ועם הגעתם לצומת תקפו את רכבי השיירה באש כבדה. 

מכונית המשא אשר הובילה בעיקר את עובדי חברת חשמל נפגעה ראשונה , אך לאחר זמן קצר הצליחה להימלט מהאזור. טנדר הנוטרים אשר נסע אחריו בשיירה, נפגע בגלגליו מירי המחבלים וזה נעצר בצד הכביש. 

בעת שניסו הפורעים להתקרב אל הטנדר הפגוע, הנוטרים פתחו לעברם באש ובמכת אש זו מצליחים לחסל כמה מהתוקפים. הנוטרים נלחמים ללא הפסקה עד תום התחמושת שברשותם. כאשר אזלו הכדורים הצליחו להתקרב מחבלים נוספים שהמתינו בסמוך והחלו לתקוף באמצעות דקירות סכינים והלמו עם כתות הרובים בנוטרים. 

המחבלים התוקפים שהיו רבים פי כמה מכמות הנוטרים בטנדר הצליחו להכניעם, גנבו את נשקיהם ואף נטלו מהם פריטי לבוש ונעליים ונמלטו מהמקום. 

זמן קצר לאחר מכן מגיעה למקום שריונית בריטית שככל הנראה יצאה מהמשטרה בקטרה, בהגיעם למקום מבחינים בטנדר הנוטרים הפגוע  אשר מנועו עדיין פועל ועליו ולצידו מוטלים שלושה נוטרים הרוגים, שניים פצועים ובסמוך להם לפחות שלושה ערבים הרוגים. בשלב זה שלושה נוטרים נוספים אשר היה ידוע שהיו חלק מצוות הטנדר נעדרו מזירת הקרב. 

הפצועים הועברו לבתי החולים לקבלת טיפול רפואי, אך אחד מהם מת כבר למחרת מפצעיו ואילו פצוע נוסף נפטר לאחר כחודשיים מהאירוע. ביום המחרת כאשר הגיעו כוחות נוספים לאזור האירוע, מצאו לאחר חיפושים נרחבים את גופותיהם של שלושת נוטרי הטנדר הנוספים שהם מוטלות בסמוך למקום הקרב. 

בקרב זה, נהרגו שני עובדי חברת חשמל ושישה נוטרים. 

הרוגי הקרב

מקור התמונות באדיבות אתר יזכור 

לאחר התקרית הקשה עלתה קריאה לעבות את המשמר בעת קיומן של משימות במקומות מרוחקים. אמנם באר טוביה כיום נחשב יישוב בשפלה הדרומית, אך בתקופה ההיא המושב היה בנקודה קיצונית דרומית וכמעט אחרונה בה התקיימו יישובים ישראלים. עקב האירועים ובכלל אירוע קרב צומת מסמיה העלה את הצורך בשימוש במשוריינים להעברת שיירות האבטחה השונים שחלפו בנתיב זה. 
האירוע בהחלט עורר מחאות בקרב אנשי היישוב הישראלי, לדוגמה, במהלך הלוויותיהם של שלושת הנרצחים מתל אביב (דוד בן אליהו בבייב, פנחס ולפיש, ראובן (רומן) צ’פ) עלו קריאות להגברת הבטחון בארץ ישראל ולהרמת קצב הבנייה של בניין היישוב הישראלי. בהלוויית הנרצחים שהתקיימה במושבה רחובות (אריה הכט, דב קליין, נפתלי-חיים רייך, דב מינצר, צבי דיאמנט) קראו להקפיד על עבודה עברית ולהפסיק מהעסקת ערבים מכפר מסמיה אשר גם ממנו יצאו המרצחים בתקרית זו. 

זכרון הנופלים

חברת חשמל אשר שניים מעובדיה נהרגו בקרב צומת מסמיה פרסמה בסמוך לאירוע חוברת זכרון שכללה את תגובות ודברי חבריהם לאירוע וכך גם שנה לאחר מכן ביום השנה לאירוע. בשנת 1950, בעת ציון 12 שנים לקרב נערך טקס וגילוי אנדרטה לזכר עובדים ומגינים. את האנדרטה יזמה חברת חשמל. בשנת 2018 בציון שמונים שנה לקרב ארגנה חברת חשמל טקס הנצחה שכלל עובדים של חברת חשמל, ארגון עובדים ואף נציגי המשפחות של שני עובדי חברת חשמל שנהרגו ושלושה נציגים ממשפחות הנוטרים אשר אותרו ימים ספורים בטרם התקיים הטקס. 

מיקום אתר ההנצחה / אנדרטת הזכרון באתר עמוד ענן – לינק