מצודת המשטרה הבריטית בחברון, היא מבין מצודות הטיגארט המרשימות ביותר אשר הוקמו בפלשתינה ארץ ישראל בתקופת המנדט. המצודה, אמנם אינה קיימת עוד וכי בחברון ישנה תחנת משטרה פעילה. אך זו אינה חלק מרשימת המצודות שהוקמו במסגרת מיזם בנייני המשטרה בשנות השלושים של המאה הקודמת. מצודת הטיגארט של משטרת חברון, עברה בחייה תקופות עמוסות אירועים ושימשה את משטרת המנדט, היתה לתחנת משטרת בריטית וגם בית למשמר הירדני הלאומי. בהמשך – בית הממשל הצבאי (ישראלי) בחברון. הבניין ניצב במקומו עד 2002, אז פוצץ עד ליסודותיו במבצע "חומת מגן" ונעלם. כאן נביא את סיפורה של המצודה.
כתב: אפי אליאן | צילומים: ארכיון המדינה, ארכיון היסטוריה על המפה , ארכיון אוטו הופמן, ארכיון מחלקת עבודות ציבוריות , ארכיון לע"מ
הבהרה: תיק תיעוד זה נכתב לראשונה ב-2019 ונכתב מחדש בשילוב חומרים הקיימים עם חדשים ונוספו תמונות ומידע ויזואלי עדכני
בראשית
מצודת המשטרה בחברון אינה קיימת עוד, לכן, בשונה מתיקי תיעוד אחרים אשר נכתבו על מצודות אחרות, התיעוד הינו בדיעבד ובהתאם לקיים, ומבוסס על בסיס שרטוטים וחומרים שנאספו במהלך שנות המחקר על מצודה זו.
מצודת המשטרה בחברון משתייכת לסבב המצודות השני אשר הוקמו בפלשתינה א"י, חלק מפרויקט שדרוג והקמת תחנות משטרה מבוצרות, אותו יזם סר צ'ארלס טיגארט. מדובר בתחנת משטרה שתוכננה והוקמה על פי מודל DIVISIONAL HQ 2ND CLASS POLICE STATION שהינו למעשה תחנת משטרה הכוללת בנוסף גם משרדים עבור שירותים אזרחיים נוספים, תחנות דומות לזו בחברון הוקמו בצפת, ירושלים, נצרת, באר שבע, עכו ועוד.
החוזה להקמת תחנת המשטרה נחתם ביום 28/5/1940, בין נציגי ממשלת המנדט וחברת מיטשל את רולין, קבלן מקומי אשר היה אחראי גם להקמת מצודות המשטרה – משטרת חאן יוניס (מצודה 6) ומשטרת לוד (מצודה 012).
שטח התחנה עליה נבנה התחנה, השתייך לעשרות בעלי קרקע מקומיים. גם פה, בוצע תכנון מדויק וחלוקת השטחים על מנת לפצות את בעליהם בהתאם לקיים על השטח, כמו מבנים, עצים וגידולים חקלאיים, כפי שהיה ברוב השטחים שהופקעו ועליהם נבנו תחנות המשטרה ברחבי הארץ.
לאחר הפקעת השטח להקמת בניין המשטרה ותשלום תגמולים בהתאם לבעלי השטח, נבחר השטח המדויק והחלה הקמת המבנה. הקבלן המבצע העסיק רבים מתושבי היישוב אשר ביצעו את עבודות החפירה ובניית המצודה.
מצודת משטרת חברון הינה מצודה מספר 05 בסבב השני של מיזם בנייני המשטרה, ונבנתה תחת דגם 2nd Class Police Station – Divisional HQ. מדובר בדגם הגדול יותר של מצודות המשטרה שהוקמו בארץ בעת תקופת המנדט. הבניין היה בנוי ממספר בלוקים, כפי יתר המצודות. כאשר הבלוק הראשי כולל כניסה בודדת למבנה. ואילו בבלוק הימני של המצודה, נבנה גרם מדרגות מפואר למרגלות שער כניסה בעל שלוש דלתות מסוג TRAP DOOR המוכרות גם ממצודות אחרות. דרך דלתות אלו נכנסו לאגפים בהם נתנו שירותים אזרחיים.
בחלקה האחורי של המצודה, בלוק נמוך בעל קומה אחת אשר בו בנו את אורוות הסוסים של המשטרה הרכובה. נציין כי בתחנת משטרה זו היו לפחות 32 עמדות לסוסי המשטרה, לא כולל תאים נוספים לשימושי האורווה.
בחצר הפנימית של המצודה, הוקם מבנה שירותים ותחזוקה כפי שמתוכנן בכל מצודת משטרה אחרת. אך בשל גודלה של המצודה, עלה גם הצורך בהספק גבוה יותר, לכן גם הוקמו מוסכים בכמות גדולה יותר מאשר בתחנה סטנדרטית. מצודת משטרת חברון כללה מתקני מוסך בעלי שבע עמדות טיפולים עבור ניידות משטרת המנדט. מתקן זה הוקם בחלקו האחורי של המבנה המרכזי, מול החצר התפעולית של אורוות סוסי המשטרה ובסמוך לפתח היציאה לכביש הראשי באחורי המצודה.
בצמוד לבלוק הראשי בפינת המצודה, הוקם מגדל שמירה בעל חרכי ירי בגובה של ארבע קומות (הבלוק הראשי מכיל שלוש קומות) ואילו בצד המקביל באחורי התחנה, הוקם מגדל עמדה בעל קומה אחת בלבד, גם מגדל זה כלל חרכי ירי כמקובל במצודות הטיגארט.
במגדל השמירה הגבוה, הותקן דוד עצום לאגירת מים, דוד זה אגר מים רבים לשימוש התחנה באופן שוטף, כאשר במקביל אליו נאגרו מים במאגר מים תת קרקעי שנחפר בסמוך למיקום של הבלוק המרכזי בחצר הפנימית.
הבלוק המרכזי בחצר הפנימית כלל חלק של חצר נטולת קירוי במרכזה, אשר בה פעלו עזרי התחנה, כמו מכבסה, מחסני ציוד ועוד. חלקו הקדמי של הבלוק המרכזי שימש כפי הנראה לתאי מעצר. במצודות משטרה קטנות יותר, תאי המעצר שכנו בבלוק המרכזי של המצודה. אך על פי סקירה של שרטוטים של תחנות גדולות יותר, כמו זו בחברון, ניכר כי תאי המעצר הוקמו דווקא בחצר הפנימית ולא היו חלק מהבלוקים העיקריים של המשטרה על יד עמדת היומנאי.
בפנים בניין המשטרה, הותקנו אלמנטים מודרניים רבים, כמו כיורים גדולים במטבחים, מערכת אינסטלציה מודרנית למים חמים וקרים. מערכת הסקה לחימום מים ובכלל חדרים והדובדבן מעל הכל – אח לחימום החדר באמצעות אש. כל אלה, סייעו להפעלת תחנת המשטרה בצורה מודרנית עבור שוטריה, תוך מתן שירותים הנדרשים לעבודתם ואפילו לחייהם של השוטרים אשר התגוררו במצודה, בין אם לשוטרים הרווקים או לשוטרים בעלי המשפחות שזכו לגור בתחנת המשטרה הגדולה.
בניית המשטרה התארכה למשך מספר חודשים לאורך שנת 1941. בסיומה. אוכלסה התחנה בשוטרים יהודים, שוטרים וקצינים בריטים ושוטרים ערבים. בנוסף, בתחנת המשטרה שוכנו משרדים של גופים ממשלתיים נוספים כמו משרדי מחוז, משרדי דואר וטלגרף אזוריים, בית משפט ואף מחלקה של עבודות ציבוריות (מע"צ) שוכנה אך היא במבנה.
משטרת חברון בתקופת המנדט
כידוע, כל המיזם להקמת בנייני המשטרה בפלשתינה ארץ ישראל, נוצר לאחר פרעות המרד הערבי הגדול, אשר התחוללו בשנים 1936-1939. תחנת משטרת חברון הוקמה בסבב השני של המיזם, מה שאומר שחלפו כמה שנים מאז תקופת הפרעות. האם היה צורך באמת בתחנה כל כך גדולה? ובכן. לא בטוח. הפרעות (הגדולות) פסקו לאחר אינספור הרוגים בשני הצדדים, אם כי בעיקר בצד הערבי אשר ניהל קרבות עקובים מדם גם בתוך הקהילה שלו עצמה.
אז למה מקימים תחנת משטרה גדולה כל כך?
חברון, גם בתקופת המנדט נחשבת עיר יחסית גדולה. תחנת המשטרה שפעלה עד אותו זמן, אמנם התמודדה עם סכסוכים ואירועים פליליים באופן שגרתי, אך עשתה זאת במבנים קיימים – מבני אבן, ולא כמו שהיה נהוג באותה תקופה – צריפי עץ אשר הוקמו בנקודות אחרות ברחבי הארץ. בחברון, פעלה תחנת משטרה במבנה די עתיק, מה שהעניק סוג של חוסן ביחס לתחנות משטרה אחרות ברחבי הארץ ולאותה תקופה.
למרות זאת, תחנת המשטרה בחברון, הוקמה בדגם הגדול יותר ומתכנני המצודה תכננו לרכז בה שירותים אזרחיים ומשפטיים בנוסף באותו המבנה.
האירוע הגדול ביותר שידעה חברון בעת תקופת המנדט, היה מאורעות תרפ"ט, אשר התחולל ביום שבת ה-24/8/1929, תשע שנים לאחר תחילת המנדט בפלשתינה א"י וכעשור לפני הקמת המצודה לשימוש המשטרה. על פי בחינה של מספר מאמרי תיעוד עיקריים על התקופה המדוברת, ניכר כי תחנת המשטרה שפעלה בעיר, קודם להקמת המצודה, לא סבלה במיוחד מאירועים ייחודיים כנגדה אלא היתה יותר עסוקה בארגון וניסיון לשמירת הסדר הציבורי בין הקהילה היהודית לקהילה הערבית.
לפי סקירה של תכתובות מתקופות שונות, בין תחנת משטרת חברון למשרדי בריאות ממשלתיים שונים, או הנציב העליון בירושלים, ניכר שמרביתן עוסקים בתחזוקה שוטפת של מבני המשטרה, עומס בחדרי המעצר בתחנה (לדוגמה 36 אסירים בחדר לעומת 15 שמקובל לאכלס) אך לא מעבר. לא נמצאו עדויות לאירועים חריגים ביותר בתקופות אלה.
בשורה התחתונה, לא ניתן על פי המידע הקיים לקבל החלטה, האם הקמת המצודה סייעה או שיפרה את יכולות המשטרה בחברון בתקופת המנדט. מה לגבי התקופות הבאות? מיד נגיע לכך.
סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל
עם סיום תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, עזבו אנשי הממשל, המשטרה והצבא את מבני המשטרה ברחבי הארץ. באזורים בהם היה רוב של יישובים ישראליים, נמסרו מפתחות התחנה ישירות לראשי היישוב, באזורים בהם היו ריכוזים של יישובים וכפרים ערביים, נמסרו המפתחות למוכתרים השונים, היו אף מקרים שתחנות נמסרו לצד מסויים ולאחר איומים וקרבות עברה הבעלות, אך כך פחות או יותר היה ברוב המצודות. אך מה עם מצודת חברון? בבעלות מי? פה התפנית בעלילה.
מצודת משטרת חברון עברה לידיים ירדניות עם סיום המנדט, וכך היה.
תקציר על שטחים ובעלות בתקופת המנדט
אמנם שטח יהודה ושומרון היה לאורך רוב התקופות בהיסטוריה, חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. החל מתחילת שנות העשרים, כל שטח הארץ הנמצא ממערב לירדן וכולל את שטח יהודה ושומרון הינו שטח ישראל (או פלשתינה א"י – לאותה תקופה).
חלק מתהליך השלטון של המנדט הבריטי, פורסמה בזמנו תוכנית החלוקה, תוכנית זו פרסה את שטח הארץ למספר יחידות עם מעברים צרים בניהם, אשר ביחד כללו שטחים למדינה יהודית ומדינה ערבית. אופן החלוקה היה די פשוט, היכן שהיו ריכוזים של יישובים ערבים, יצרו את היחידות של המדינה הערבית ובמקביל לריכוזי יישוב יהודיים – יצרו את היחידות עבורן. כך – שעל פי תוכנית החלוקה, חברון היתה שייכת ליחידות המדינה הערבית המתכוננת, אך ירושלים, אשר נמצאת ממש מעל חברון במפה – תוכננה להיות בכלל תחת משטר בינלאומי. החלוקה שהוציאה את ירושלים מהשיוך למדינה הערבית עורר את זעמם של הערבים וכאן היסטוריה.
עוד בסוף שנת 1947, בסמוך לפרסום תוכנית החלוקה על ידי ממשלת המנדט, ניהלה גולדה מאיר – אז נציגת הסוכנות היהודית, שיחות סודיות עם המלך עבדאללה (מלך ירדן), בשיחות אלה סוכם כי ראשי היישוב היהודים "יסכימו" לירדן לתפוס בעת סיום המנדט בשטחים של אזור יהודה ושומרון, זאת בתמורה להבטחה כי לא יתקוף את המדינה היהודית כשתקום כחצי שנה לאחר מכן. המלך עבדאללה הסכים לכך בפגישתם, אך בדקה התשעים – ממש לפני סיום המנדט הבריטי בפלשתינה א"י , חזר בו המלך והודיע שלא יוכל לעמוד בהסכם שקבע, מסיבה שיש הסכם חדש מול מדינות הערב אשר פלשו למדינת ישראל במסגרת מלחמת העצמאות 1948.
אז פרצה המלחמה, צבא ירדן תקף ופלש לאזור ירושלים ועד עמק בית שאן. למעשה – היו מהראשונים שתקפו את ישראל בטרם הוכרזה מדינת ישראל, וזאת כאשר ביצעו ירי כבד מעבר הירדן לעבר קיבוץ גשר הישן ומצודת המשטרה הבריטית הסמוכה לירדן (משטרת גשר – מצודה 046 מסבב הבניה השלישי)
יחידות הלגיון הערבי (צבא ירדן באותה תקופה) החלו בתקיפה ופלישה לשטחי המדינה הצעירה. בתחילת חודש מאי של 1948 פלשו לשטחי יהודה ושומרון ואף ירושלים. בפלישה זו, תפסו בשטחים שהיו בשליטה בריטית לפני כן ומשם החלו לכבוש את נווה יעקב ועטרות, לרבות שדה התעופה שבצפון העיר, הרובע היהודי נכבש והקרבות התפרסו מערבה עד ללטרון, שם התחוללו מהקרבות הקשים ביותר מול הירדנים במלחמת העצמאות.
לא אלאה אתכם בקרבות הרבים שהתחוללו לאורך המלחמה, אלא נתקדם לסופה, בה הוגדרו הגבולות מחדש בין ירדן למדינת ישראל. עם סיום מלחמת העצמאות, רוב שטחי הגדה המערבית היו בשליטה מלאה של הממלכה הירדנית. בשנת 1950 הכריז המלך עבדאללה על סיפוח רשמי של הגדה המערבית לירדן ואף הוסיף ושינה את שם המדינה ל"הממלכה הירדנית האשמית" שהיא ירדן כפי שאנו מכירים אותה היום.
בכל תקופה זו, חברון היתה אף היא בשליטה של ירדן, ומצודת המשטרה הבריטית בחברון הפכה למטה של המשטרה הירדנית והמשמר הלאומי הירדני, אחרי הכל – מבנה עצום, ניתן לאכלס בו גופים רבים. כך היה לאורך כל השנים בהם ירדן שלטה בגזרה, עד פרוץ מלחמת ששת הימים במהלך חודש יוני של 1967, אז תפסה ישראל מחדש ברצועת עזה, הגולן, יהודה ושומרון וכמובן מזרח ירושלים ועד לטרון.
עם תפיסת השליטה בחברון, הוסב המבנה לטובת הממשל הצבאי הישראלי (הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון וחבל עזה)
מצודת המשטרה כמרכז למגורים אזרחי?
משנת 1967, תום מלחמת ששת הימים, מצודת המשטרה אשר היתה עד אותה תקופה בתפקיד בית מטה המשטרה הירדנית והמשמר הלאומי הירדני, הוסבה לשימוש הממשל הצבאי ישראלי. אמנם, מתחם עצום בגודלו, אך לא אוכלס במלואו בידי אנשי הצבא. אלא אלה התרכזו בשטח שמתפרס על פחות מחמישים אחוז מהמתחם כולו.
לקראת חג הפסח, לשנת 1968, מתארגנת קבוצה של אנשי תנועה בשם "התנועה למען ארץ ישראל השלמה" על מנת לחדש את היישוב היהודי בעיר חברון. הקבוצה, שוכרת בתחבולה כמות גדולה של חדרים לתקופה בת 12 ימים – עם אופציה להארכת השהות בבית מלון פארק בעיר חברון, תחת כיסוי של תיירים מחו"ל. הממשלה באותו הזמן לא שיתפה פעולה עם הרעיון ליישב מחדש את העיר חברון, לכן החליטו בתנועה להעמיד עובדה מצידם. במקביל נאספה רשימה של כמאה משתתפים בתוכנית.
ערב חג פסח, מגיעים לפתח המלון עשרות משאיות ומכוניות משא, שהן עמוסות לעייפה בכל טוב, מקררים, מכונות כביסה ובכלל ציוד שלם של בית ממוצע. תוך זמן קצר השתלטו על בית המלון וחדר האוכל, הכשירו את המקום והחלו להתכונן לליל הסדר הראשון לאחר שנים בעיר האבות חברון.
המקומיים לעומת זאת, לא הבינו בתחילה את האירוע המתגלגל, אך לאחר זמן קצר הבינו כי היהודים הגיעו להתיישב בעיר ולהישאר בה. מארגני האירוע מספרים כי זמן קצר לאחר הגעתם, על חלונות הבתים של המקומיים הופיעו דגלים לבנים לכניעה. למחרת – קיימו היהודים צעדה למערת המכפלה, זאת אחרי שנים רבות מאז מאורעות תרפ"ט שלא נכחו יהודים במערה. הדרך למערה היתה עם ספרי תורה ותפילות לאורך כל הדרך. בדיעבד, התגלה כי עם הבנה של המקומיים על תוכנית היהודים, קיבלו את עצת ראש העירייה – השייח מוחמד עלי געברי, שאם יניפו דגלים לבנים – היהודים לא יעשו להם כל רע, וכך עשו. בעל המלון ציין כי בעת שגילה שמדובר ביהודים, ציפה לנקמת דם נוראה , בתגובה למאורעות תרפ"ט. מנהל המלון סיפר כי היה בטוח שהולכים להוציא אותו להורג, אך בפועל הגיעו וחתמו עימו על חוזה שהות במלון. כך חלף החג ושהותם של אנשי התנועה הפכה לקבועה. לאחר מספר שבועות אישרה הממשלה להקים ישיבה בעיר חברון וכיתה של התנועה הועברה למקום, כמו כן הוסדרו תפילות במערת המכפלה והוקם ישוב – קריית ארבע.
אך עם הזמן, סברה הממשלה כי קיים סיכון בטחוני לקיומם של אנשי התנועה, זאת בשל מחאות של אישי ציבור מקומיים על ההתיישבות הלא צפויה. מפה החליטו בממשלה להפריד את היהודים מהערבים באמצעות הקמת יישוב בנפרד. הוחלט על הקמת שכונה עירונית יהודית על הגבעה ממזרח לחברון.
הקמת שכונת מגורים לוקחת זמן, לפיכך הוחלט על ידי שר הבטחון דאז – משה דיין, על מנת לשמור את בטחון המתיישבים החדשים, ולאכלס אותם במתחם הממשל הצבאי – מצודת משטרת חברון. אנשי התנועה ומשפחותיהם נכנסו להתגורר בתחום המצודה, בחלקים שהיו נטושים עד אז מאז תום מלחמת ששת הימים. המתיישבים נותרו במצודה עד 1971.
מצודת משטרת חברון נותרה בשימוש של צה"ל עד שנת 1997, אז נמסרה במסגרת "פרוטוקול בדבר הערכות מחדש בחברון" שהינו חלק מהסכם אוסלו ב'. במסגרת הסכם זה חולקה העיר חברון לשני אזורים, כאשר כשמונים אחוז מהעיר עבר חזרה לשליטה פלסטינית מלאה ואילו האזור השני, בו נמצא עיקר היישוב היהודי – נשאר בשליטה של צבא הגנה לישראל. ההסכם נחתם בסופו של דבר בידי ראש ממשלת ישראל באותה שנה – בנימין נתניהו, אשר בתחילה סירב להמשיך את פעילות הסכם שהגיע מהממשלה הקודמת (עד 1996) ולבסוף במהלך המשא ומתן החליט לשנות את עמדתו וחתם על ההסכם בצירוף הוראה לצה"ל לצאת מחברון. המצודה עברה לשימושה של הרשות הפלסטינית, אשר הפכה את המתחם לבניין הממשל הפלסטיני בחברון.
סוף דבר – מבצע חומת מגן בחברון
מצודת המשטרה אשר עברו בה כל כך הרבה בעלים וסוגי שימוש, נמצאת בשלב זה בידיים זרות, מתחם המצודה מאכלס כעת משרדים ממשלתיים של הרשות הפלסטינית. בתאריך 24.6.2002 כוחות של צה"ל נכנסים לחברון ומטילים מצור על בניין הממשל למשך הימים הבאים. טרם המצור, צה"ל נכנס לעיר וביצע מעצר של עשרות רבות של פלסטינים. במהלך מעצרים אלו, נמלטו חמושים פלסטינים רבים לתוך שטח המתחם והתבצרו בו. במהלך היומיים הראשונים של המצור, הסגירו את עצמם לאחר קרבות מעל מאה פלסטינים. לאחר בדיקה של העצורים נמצא כי לפחות עשרים מהם הינם מבוקשים. בהמשך הימים נותרו על פי הערכותיו של צה"ל עוד חמושים רבים ובניהם לפחות עשרה מהם מבוקשים בישראל. ביום הרביעי למצור, נורו יריות אחרונות מתוך המבנה לעבר כוחות צה"ל, דבר שמעיד על קיומם של חמושים נוספים בבניינים. מספר שעות לאחר מכן הגיע למתחם חבר הקבינט הפלסטיני לשעבר – טלאל סידר אשר הגיע למקום על מנת לנסות ולתווך בין לוחמי צה"ל למבוקשים. לאחר זמן מה של שהות במקום, יצא ומסר ללוחמים כי המבנה ריק לגמרי ולא מצא איש בפנים. בנוסף אמר כי קיימת סבירות שהמבוקשים מסתתרים כנראה בחלקים אחרים שלא הצליח להגיע.
לאור הנתונים, הוחלט בצמרת הבטחון לפוצץ את מצודת בניין הממשל בחברון. החלטה זו הפתיעה את גורמי הרשות שכן לפי אופי הפעולות, ניכר כי צה"ל לא רצה להגיע לרמת לחימה וכי לא תכנן את שלב ההתבצרות במתחם. ביום חמישי, יומיים לפני שעת השין, הגיעו לאזור המתחם מסורי קרב של צה"ל אשר ביצעו ירי טילים על האגפים שהיה ידוע שריקים במצודה. בפעולה זו ביקשו ללחוץ על המתבצרים האחרונים בה לצאת החוצה. אך לא קרה דבר. ביום שישי – יום לפני, הגיעו דחפורים צהליים אשר הרסו את הקיר החיצוני של המצודה (תמונה עליונה) אך גם פעולה זו לא הביאה לכניעתם של החמושים.
מפקד חטיבת חברון, אל"מ דרור ויינברג (הי"ד)* היה מי שפיקד על התהליך והמליץ על פיצוץ מלא של המתחם. לפני שהורה על כך, ציין כי לא עושה זאת בלב שלם שכן, מצודת המשטרה הינה סמל בעיני תושבי העיר, לאור ההיסטוריה הרבה בה השתלבה במהלך השני. אך כאשר התבקש להציג את תוכניתו בפני הדרגים הבכירים כאפשרות הנדרשת לסיום האירוע, ניתן האישור לפיצוץ המבנה על ידי הרמטכ"ל באותו הזמן – שאול מופז.
חיילי יחידת יהלום של חיל ההנדסה הגיעו בלילה בין שישי לשבת 27.6.2002 למתחם מצודת בניין הממשל ושתלו אלפי קילוגרמים של חומר נפץ בעשרות נקודות מפתח ביסודות המצודה הבריטית. לפנות בוקר, זמן קצר לפני שלב הפיצוץ מנסים לוחמי צה"ל לקרוא למבוקשים שוב לצאת, לפני השמדת המבנה, אך לא נשמע שום קול חזרה והמתחם פוצץ עד ליסודותיו.
עם עליית השחר, החלו לוחמי צה"ל לסרוק את ההריסות, תוך שילוב של כלבי גישוש, אך לא נמצאו כל גופות. לאחר תחקיר עולה הסבירות כי המתבצרים הצליחו לברוח בטרם פוצץ צה"ל את המצודה למרות המצור שהוטל את המתחם. מקורות פלסטינים טוענים כי אכן ברחו המתבצרים בהצלחה. גורמים במערכת הבטחון העריכו כי אם אכן היתה בריחה כזו, הרי שזו בוצעה באמצעות דבר מעבר תת קרקעי במתחם. עם זאת סבורים שיש גופות מחבלים מתחת להריסות שכן הסריקות בוצעו רק על פני השטח.
לאחר פיצוץ המצודה ורגיעה בשטח, הסירו במערכת הבטחון את הסגר באופן חלקי בערים הפלסטיניות בגדה המערבית.
ומה היום במקום?
בניגוד לתיקי תיעוד קודמים למצודות המשטרה, מאחר והבניין המצודה הושמד, אין המשך פעילות. אם כי במקום המצודה הוקם מתחם ממשלתי מחדש. במקום נמצא מתחם Hebron Governorate Office.
קישור באתר עמוד ענן למיקום המצודה המקורי
קישור באתר google map למיקום המצודה המקורי
אל"מ דרור ויינברג (הי"ד)
מפקד חטיבת חברון, אלוף משנה דרור ויינברג אשר פיקד על מבצע פיצוץ בניין הממשל בחברון, נהרג מספר חודשים לאחר המבצע, בפיגוע מהקשים שידעה העיר חברון – פיגוע ציר המתפללים. בפיגוע זה, נהרגו עימו 12 ישראלים, 5 מתוכם שוטרי משמר הגבול, 3 לוחמים של חטיבת הנח"ל, ו- 3 אנשי כיתת הכוננות של חברון. הפיגוע אירע בערב יום שישי בתאריך 15.11.2002 בציר המתפללים בין חברון לקרית ארבע. שלושת המחבלים מבצעי הפיגוע חוסלו לאחר קרב עיקש.
כתבה מרתקת ומעניינת!
כתבה נהדרת ומפורטת
כל הכבוד על התיעוד והכתיבה
בניין הממשל בחברון היה מאויש בידי צה"ל עד לשנת 1997 צה"ל פינה אותו ב 16 /1 /1997 בהסכם חברון לטובת הרשות הפלסטינית צה"ל הרס את הבניין לאחר שהסתגרו בו מחבלים ב 2002 במבצע חומת מגן במאות קילוגרמים של חנ"ם. נ"צ 31.5351342, 35.0936177
אני יודע היכן המבנה נמצא. זה אזור שהוא חלק מהעיר חברון עוד לפני אוסלו.
שלום אורן.
אשמח לקבל ציון מקום מדויק באמצעות גוגל מפות או כל תוכנת ניווט רלוונטית אחרת.