בחפירות סמוך לכותל ועיר דוד, על גבי חרס זעיר ועל כתב יתדות עתיק, נחשפה עדות נדירה המספרת על 'עיכוב בתשלום' של ממלכת יהודה לאימפריה האשורית | החוקרים סבורים כי ייתכן שמדובר במרד מיסים, בדומה למרד חזקיהו בסנחריב כפי שמתואר בתנ"ך | הכתובת, חושפת צוהר אל סיפור נסתר מהעבר, שבו פוליטיקה, כוח ומרד נפגשים על חרס קטן אך מלא היסטוריה
כתב: אפי אליאן | צילומים: אמיל אלג'ם, אסף פרי, רשות העתיקות, עיר דוד, אליהו ינאי, יולי שוורץ, שי הלוי | וידאו: אמיל אלג'ם, אסף פרי, רשות העתיקות, עיר דוד
כתבת וידאו (לחצו על התמונה להפעלה) מתוך ערוץ 'רשות העתיקות'
בלב ירושלים, סמוך לכותל המערבי ולהר הבית, נחשף לאחרונה שבר חרס קטן וזעיר. גולדו של השבר כ-2.5 ס"מ בלבד, אך מסעו אלינו ארוך ורב-משמעות: על השבר: כתובת בכתב יתדות אכדי מלפני כ-2,700 שנה. החרס הזה, נדיר ביותר, הוא עדות נדירה וחיה מתקופת בית ראשון: המאה השמינית עד השביעית לפני הספירה, והוא הכתובת האשורית היחידה שנמצאה בעיר מתקופה זו.
החפירה, שנערכה בשיתוף רשות העתיקות ועיר דוד, תחת ניהולה של ד"ר איילה זילברשטיין, התקיימה בשטח הגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון.
לא מדבר בתגלית מקרית: השבר הקטנטן נחשף במסגרת סינון רטוב בפרויקט "חוויה ארכיאולוגית" בגן לאומי עמק צורים, במהלכו נדפס העפר בזהירות על ידי הצוות. בין העפר והחול, פתאום הציץ החרס עם כתב ייחודי ומסתורי, שמיד הבהיר: זהו לא סתם עיטור, אלא מסר שהגיע אלינו מאלפי שנים.
מוריה כהן, שהיתה הראשונה לגעת בחרס, מתארת את רגעי הגילוי:
"סיננתי את העפר ופתאום הבחנתי בחרס עם עיטור מוזר. התקרבתי אליו והבנתי שזה כתב יתדות, זה היה לא הגיוני, כזה דבר לא ראינו כאן מעולם.
כשבדקתי שוב וראיתי שהאותיות האכדיות אמיתיות, פשוט צרחתי מרוב התרגשות. כולם התאספו סביבי, והתקשרתי לאיילה: היא היתה נרגשת לא פחות. המחשבה שאחרי 2,700 שנה אני האוחזת בחרס הזה בידיי, זה רגע שלא שוכחים. זה באמת ממצא של פעם בחיים."
החרס, שנמצא בעפר שנסחף לקצה תעלת ניקוז מרכזית מימי הבית השני, ככל הנראה הגיע ממבנה קדום יותר מתקופת הבית הראשון, אזור שבו התשתית כבר לא השתמרה.
למרות גודלו הקטן, הוא מצליח לספר סיפור רחב: על קשרים פוליטיים עם אימפריה אשורית, על מערכות מיסוי ואולי אף על מרד מיסים, בדומה למרד חזקיהו בסנחריב כפי שמתואר בתנ"ך.
הכתובת הזו: זעירה, אך מלאה במשמעות – מצליחה להחזיר אותנו אל ימי יהודה העתיקה. כל אות, כל חריץ על החרס, נושאת עמה מסר של אלפי שנים, חושפת את החיים היומיומיים לצד פוליטיקה וכוח, ומזכירה עד כמה ההיסטוריה של ירושלים חבויה בממצא קטן אך רב-עוצמה. גילוי זה, שיוצג לראשונה לציבור בכנס "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה",
מחבר בין ההווה לעבר בצורה מוחשית, מרגשת ומדהימה, ומזכיר לנו שגם הדברים הקטנים ביותר יכולים לספר את הסיפור הגדול ביותר.
בשיחה עם ד"ר איילה זילברשטיין, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות מספרת: "הכתובת מספקת עדות ישירה להתכתבות רשמית בין האימפריה האשורית לבין ממלכת יהודה. התגלית מחזקת את הבנתנו בנוגע לעומק דריסת הרגל האשורית בירושלים, ולמידת השפעתה על ההתנהלות בעיר. בנוסף, היא מרחיבה את הידע על מעמדה של השכונה החדשה שהתפתחה באותם ימים על מורדות הגבעה שממערב למקדש. נראה, כי אזור זה שימש מוקד לפעילותם של שרים ואישים רמי דרג".
ד"ר פיטר זילברג וד"ר פיליפ ווקוסבוביץ סבורים כי שבר הכתובת הוא למעשה חלק מבולה מלכותית – טביעת חותם שנועדה לחתימת איגרת או משלוח רשמי מטעם חצר המלכות האשורית.
"בולות מסוג זה, נשאו טביעה שלעיתים לוותה בכתובת קצרה, שהסבירה את תוכן המשלוח או את יעדו בכתב היתדות האשורי, והן נבדלות בגודלן ובצורתן מן הבולות המקומיות המוכרות ביהודה", מסבירים האשורולוגים.
ניתוח שבר הכתובת ותוכנו מחזק את ההשערה שהמסמך החתום עוסק בעיכוב בתשלום מס או חובה אחרת. הכתובת מציינת תאריך יעד– א' בחודש אב, ומזכירה במפורש קצין מרכבה ("האוחז במושכות" בשפה האשורית). תואר זה מצביע על אישיות רמת דרג, שבאחריותה העברת מסרים רשמיים מטעם בית המלוכה, ודמות כזו מוכרת היטב מן הארכיונים של המינהל האשורי.
עם זאת, על אף ששבר הכתובת לא כולל אזכור מפורש לשמו של מלך יהודה אליו יועד המשלוח, ההקשר הכרונולוגי והטקסט החלקי מאפשרים להניח כי הוא נשלח לחצרו של אחד ממלכי יהודה, חזקיהו, מנשה, או יאשיהו בראשית מלכותו, שבתקופתם הייתה יהודה ממלכת חסות של אשור. פריטים מסוג זה שימשו אמצעי תיווך בין שליחי השלטון האשורי לשרי יהודה, והעבירו הוראות רשמיות ודרישות מס.
"אף שאין בידינו לקבוע אם מדובר בעיכוב טכני או בצעד יזום בעל משמעות מדינית, עצם קיומה של פנייה רשמית מסוג זה עשוי להעיד על נקודת חיכוך מסוימת בין יהודה לבין השלטון האימפריאלי", מספרים החוקרים.
אחד מכיווני המחקר שנבדקים הוא שטביעת החותם המלכותית נשלחה ליהודה בתקופתו של סנחריב מלך אשור, היות שמאפייני הכתובת, ותיארוכה לתקופת שלטונו של מלך זה או של אחד מצאצאיו, עשויים אולי להדהד סיפור של מרד מיסים כדוגמת התיאור המקראי אודות מרד חזקיהו, עליו מסופר במלכים ב' (י"ח, ז'): "וימרוד במלך אשור, ולא עבדו".
בדיקה פטרוגרפית של הבולה הצביעה על כך שהיא לא יוצרה בירושלים, אלא נשלחה לכאן ממרחק רב, ככל הנראה מאחד המרכזים המנהליים של אשור כדוגמת נינווה, אשור או נמרוד.
ד"ר ענת כהן-וינברגר מרשות העתיקות מוסיפה באשר לממצא, "בדיקת הרכב שבר הכתובת הראתה בבירור כי החומר שממנו יוצר שונה לחלוטין מחומרי הגלם המקומיים, אשר שימשו לייצור כלי חרס, בולות ותעודות טין בירושלים ובדרום הלבנט. לצד זאת, הרכב המינרלים של הבולה תואם באופן כללי את הגיאולוגיה של אזור אגן החידקל, שבו שכנו הערים המרכזיות של הממלכה האשורית כדוגמת נינווה, אשור או נימרוד. בימים אלה מתבצע ניתוח כימי של הרכב הבולה בשיתוף ד"ר יהודית הרלבן מהמכון הגיאולוגי, במטרה לקבוע במדויק את מקור הייצור."
החוקרים מוסיפים, כי "מדובר בשבר קטן בעל משמעות רבה. הממצא פותח צוהר להבנת הקשרים המדיניים והמנהליים בין יהודה לאשור, והוא עדות ראשונה מסוגה לתקשורת הרשמית, ואולי אף המתוחה, שהתנהלה בין ירושלים לבין המעצמה החזקה ביותר בתקופה בה אנו דנים".
