קיר מרשים התגלה בחפירות של רשות העתיקות בגן הלאומי בעיר דוד | על פי חקירת רשות העתיקות עולה כי הקיר היה חלק מסכר קדום שנבנה לפני כ-2,800 שנה | הסכר הקדום של ירושלים, תוארך לשנים 795-805 לפני הספירה הנוצרית – במהלך ימי השלטון של מלכי יהודה: יואש, יהודה או אמציה | המחקר אודות קיר הסכר הקדום פורסם לאחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS מאת רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע
כתב:אפי אליאן | כתבת וידאו: אסף פרי, עיר דוד, רשות העתיקות | צילומים: אמיל אלג'ם, אליהו ינאי, אלי דסקל, רעות וולף, עיר דוד, דוברות עיר דוד
כתבת וידאו (לחצו על התמונה להפעלה) רשות העתיקות
משבר אקלים הוא לא מושג חדש של השנים האחרונות, כבר לפני כ־2,800 שנה התמודדה ממלכת יהודה עם משבר אקלימי חריף, אשר הוביל את מלכי ירושלים הקדומה להקים סכר גדול ממדים.
לאחרונה פורסמה עדות מרשימה ליכולת ההנדסית ולחזון העירוני של אותה תקופה, במחקר חדש של רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע, אשר התפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS ומציג לראשונה תיארוך מדויק למבנה הקדום ומסביר את נסיבות הקמתו.
הסכר ,אשר נחשף בבריכת השילוח בעיר דוד שבגן הלאומי, תוארך על ידי חוקרי רשות העתיקות לשנים 805–795 לפני הספירה הנוצרית. מדובר למעשה בתקופת מלכותם של המלכים יואש או אמציה. על פי החוקרים, הסכר נבנה כתגובה ישירה למחסור במים שנגרם עקב שינויים אקלימיים בסוף המאה ה־9 לפני הספירה הנוצרית.
"מדובר בסכר הגדול ביותר שנחשף עד כה בארץ ישראל והקדום ביותר שנמצא בירושלים," כך אומרים מנהלי החפירה ד"ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד"ר פיליפ ווקוסובוביץ'. "מידותיו מרשימות: גובהו כ־12 מטרים, רוחבו למעלה מ־8 מטרים, ואורכו הנחשף מגיע ל־21 מטרים – והוא ממשיך גם מעבר לגבולות החפירה."
מטרת הסכר הייתה כפולה: מצד אחד נועד לאגור את מי השיטפונות שזרמו בעמק הטירופיון, שהיה הערוץ המרכזי בעיר הקדומה, ומצד שני נועד הסכר לבלום את זרימתם העזה בואכה נחל קדרון. כך נוצר מאגר מים חיוני ששימש את תושבי העיר, ובמקביל נפתרה בעיית ההצפות.
ייחודו של המחקר טמון גם בשיטת התיארוך. החוקרות ד"ר יוהנה רגב ופרופ' אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן הצליחו לתארך את זמן בניית הסכר בדיוק נדיר, בטווח של עשור בלבד, זאת באמצעות ניתוח בקש וענפים שנלכדו במלט. הנתונים שולבו עם מחקרים אקלימיים מקידוחים בים המלח, ממערת שורק ומנתוני פעילות השמש, וכל אלה הצביעו על אותה תמונה: תקופה יבשה במיוחד, שבמהלכה ירדו גשמים מועטים אך בעוצמה חזקה, שגרמו לשיטפונות פתע. המציאות הזו חייבה פתרונות הנדסיים מתקדמים, והסכר שימש תשובה ישירה לאתגר.
בכלל, הסכר מצטרף לשורת מפעלי מים מרשימים נוספים מתקופת הבית הראשון בעיר דוד , בניהם מגדל שסכר את מעיין הגיחון ובור גדול לאגירת מים.
נציין כי המערכת כולה מעידה על תכנון עירוני מקיף, ועל מאמץ הגדול להבטיח אספקת מים סדירה לעיר ההולכת ומתעצמת. "פרויקט הבנייה העצום הזה השפיע על התפתחותה של ירושלים, ובמיוחד על חלקיה הדרומיים והמערביים," כך מסביר ד"ר זנטון, "והוא ממחיש את האתגרים שעמדו בפני תושבי העיר והפתרונות המבריקים שנמצאו להם."
אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, מדגיש את ממדיה ההיסטוריים של התגלית: "זהו אחד השרידים המרשימים והמשמעותיים ביותר מימי הבית הראשון, אשר השתמר באופן יוצא דופן. הסכר מעורר השתאות ופותח אפיקים חדשים למחקר. בשנים האחרונות נחשפת ירושלים ביתר שאת, וכל שכבה שמתגלה חושפת עוד נדבך מהעיר רבת הפנים הזו."
