נער בן 16 אשר יצא לטיול שנתי עם כיתתו באור מעלה עקרבים גילה נר שמן קדום וייחודי | הנר שהתגלה, מתוארך כבן 1600 שנה | הנר הייחודי נמסר לאוצרות המדינה ואילו המוצא קיבל תעודה בגין אזרחות טובה שגילה
כתב: אפי אליאן | צילומים: יולי שוורץ, נסלון גליק , ניר לצט בן עמי , ד”ר דוידה דגן
יונתן פרנקל, תלמיד בבית הספר התיכוני “תמר” שבהוד השרון, יצא עם כיתתו לטיול שנתי באזור מעלה עקרבים שבדרום הארץ. כשעצרה הכיתה להפסקת צהרים, נחל יונתן לבחון אבנים אשר נקרו בדרכו. כאשר הרים את אחת האבנים, הבחין כי היא מלאה באדמה. לאחר שניערתי אותה שמתי לב כי מופיעה עליה דוגמה – ברגע זה הבנתי שמדובר בחפץ מעוצב ולא אבן פשוטה.
נר זהה לזה שהתגלה כעת במעלה עקרבים, התגלה לפני כתשעים שנה. על פי המחקר עולה כי נרות מסוג זה האירו את לילותיהם של חיילים רומים אשר שמרו על מצד במעלה עקרבים. הדרך המדוברת, היתה דרך חסר חשובה אשר בה הועברה נחושת ואולי גם זהב.
יונתן, מוצא “האבן” הייחודית מסר את הנר למורה וזו העבירה אותו למורה דרך אשר גילה אחריות ודאג כי הנר יגיע לידיו של ארכיאולוג נפת נגב דרומי ברשות העתיקות. הארכיאולוג אשר קיבל לידיו את הנר – אלכס פרייברג אסף את הפריט וזה הועבר ל”אוצרות המדינה” להמשך חקירה ומשמורת.
בבדיקה של הנר העתיק אשר נחשף במצד צפיר, נוצר במקורו בפטרה שבירדן במאה הרביעית או החמישית לספירה הנוצרית. הנר שנמצא, הגיע לידי רשות העתיקות שהוא שבור בחלקו. בשיחה עם ד”ר טלי אריקסון גיני, חוקרת בכירה ברשות העתיקות מספרת: התרגשתי מאוד, אמנם נרות מסוג דומה התגלו בעבר במצד חצבה וגם בממשית, במצד יטבתה ואף בפטרה, אך נר זהה לזה בדיוק, כפי שמצא יונתן, התגלה לפני תשעים שנה על ידי הארכיאולוג נלסון גליק, גם כן במצד צפיר, כך מספרת.
אנחנו יודעים כי בן היישוב הנבטי – רמי ממשית למכרות הנחושת של פיינן (פונון המקראית) בערבה התיכונה, לא רחוק ממושב עין יהב של היום – עברה במהלך המאה הרביעית – שישית דרך סחר קדומה על מנת שיוכלו לשמור על מעצר הנחושת ואולי גם על מעבר חומר גלם הזהב, הוקמו בין ראש מעלה עקרבים לבין מצד חצבה שורה של מצדים, שמצד צפיר הוא אחד מהם. סיורים של פרשים וחיילים רומים שמרו על הדרך החשובה. ממש אפשר לדמיין כיצד הנר שופך את אורו במצד החשוך והמבודד, בו שהו החיילים הרומיים.
אלי אסקוזידו , מנהל רשות העתיקות מסר בהמשך למציאת הפריט: אני מבקש להודות ליונתן על אזרחותו הטובה. כל החזרה של ממצא לאוצרות המדינה יכולה לשפוך אור – במקרה זה “פשוטו כמשמעו”, משמעותי על העבר שלנו.
