תיבת אבן חידתית נדירה מסוגה התגלתה בחפירות רשות העתיקות במתחם ‘עיר דוד’.
התיבה מתוארכת לתקופת ימי בית שני וזו מוצגת לציבור הרחב לראשונה ב’מוזיאון ישראל’.
דפנות החפץ שנמצא – נמצאו שרופים ככל הנראה בשל עדות למאורעות חורבן ירושלים לפני כאלפיים שנה.
כתב: אפי אליאן | צילומים: זוהר שמש, אמיל אלג’ם
תיבת אבן נדירה מסוגה, בעלת תשעה תאים נחשפה כעת לציבור הרחב בפעם הראשונה. התיבה, מתוארכת לימי בית המקדש השני – לפני כאלפיים שנה, מוצגת כעת בתצוגה פומבית באגף הארכיאולוגי של מוזיאון ישראל שבירושלים.
הכלי המוצג יוצא דופן בעיצובו, תיבה בעלת תשעה תאים, כאשר על דפנותיה נראים סימני שריפה כאשר אלו ככל הנראה הינם עדות למאורעות חורבן ירושלים לפני כאלפיים שנה. הכלי הייחודי התגלה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ב ‘עיר דוד’ שבגן לאומי סובב חומות ירושלים העתיקה. חפירות אלו מתקיימות במימון של עמותת אלע”ד יחד עם משרד המורשת.
צילומים: באדיבות מוזיאון ישראל
צורת התיבה המרובעת שהתגלתה, גולדה 30X30 סנטימטר והיא בנויה מאבן גיר רך , מה שמוכר גם בשם קירטון. על פי אופי התיבה ניכר כי עובד במפסלת, והיא מחולקת בתשעה תאים רבועים, דומים בגודלם ונפחם. כאשר מתבוננים בדפנות התיבה, ניכר כי אלו מושחרים ונראה כי נשרף במהלך אירועי המרד הגדול אשר הוביל לחורבן ירושלים. הכלי בעל תשעת התאים התגלה בתוך שרידי מבנה שניצב לצידו של הרחוב המדורג ושימש כפי הנראה כחנות.
על פי תחקיר של החוקרים, עולה ההשערה כי כי שימש לפעילות מסחרית ולהצגה של סחורות בכמות קטנה ומדודה. בשיחה עם מנהלי החפירה באתר – ד”ר יובל ברוך ו ארי לוי מרשות העתיקות נמסר כי “בחפירות הרחוב המדורג אשר בו התגלה המגש, נמצאו גם חפצים רבים נוספים אשר מעידים על הפעילות המסחרית התוססת שהתרחשה לאורכו. בין היתר, התגלו כלי אגירה מחרס, כלי זכוכית, מתקני ייצור ניידים ונייחים, מתקני בישול, כלים למדידה של נפחים, מטבעות ומשקולות אבן רבות בערכים שונים. כל פריטים אלו מעידים על פעילות מסחרית של שוק עירוני תוסס שפעל לאורך הרחוב. הרחוב אשר היווה את רחובה הראשי של העיר לפני כאלפיים שנה., שימש את עולי הרגל וחיבר בין בריכת השילוח לבין הר הבית. נראה אם כך שגם הכלי שהתגלה, בעל התאים קשור לפעילות המסחרית אשר התקיימה ברחוב.
צילומים: אמיל אלג’ם – רשות העתיקות
המערכת הכלכלית והמסחרי אשר התקיימה בירושלים של ימי בית שני, היתה דומה באופייה לזו שהתנהלה בשאר הערים בעולם הרומי. מדובר בכלכלה אשר התבססה על ייצור מקומי של מוצרי צריכה ומכירתם בשווקים, זאת לצד ייבוא של מוצרים אחרים. חלק ממוצרים אלו היו אקזוטיים.
בתוך כך היו גם היבטים מיוחדים למסחר בירושלים, אשר התנהלה כעיר מקדש. היבטים רבים של חיי היומיום ושל המסחר אשר התנהלו לאורו של המקדש. דבר זה מתבטא במיוחד, בהקפדה היתרה של תושבי העיר ופרנסיה על דיני טומאה וטהרה. על כך, אף נקבעה האמרה “פרצה טהרה בישראל”. בין הממצאים הארכיאולוגיים המובהקים אשר מייצגים את התופעה.
הסיבות לשימוש בכלים עשויים אבן הינן הלכתיות ונעוצות בהכרה ההלכתית שאבן, בניגוד לכלים העשויים חרס ומתכת, איננה מקבלת טומאה. בשל כך, אף ניתן היה להשתמש בכלי האבן לאורך זמן ובמחזוריות. נראה אם כך, שתיבת האבן בעלת תשעת התאים מעיר דוד, קשורה גם היא במידה זו או אחרת לכלכלה הירושלמית הייחודית. כלכלה זו התנהלה בצלו של המקדש ותחת הקפדה של הלכות טומאה וטהרה. בשל נסיבות אלו ניתן אף להתייחס אליו כאל ממצא ירושלמי מובהק, כך אומרים לוי וד”ר ברוך.
עדיין השאלה העולה לאחר מציאת התיבה, היא – למה שימש הכלי בעל התאים? שברים של כלי דומה התגלו כבר לפני כחמישים שנה, על ידי הארכיאולוג פרופסור נחמן אביגד בעת שחפר ברובע היהודי. שברים אלו שנמצאו אז, כונו בהומור “קערת פיצוחים”. כינוי זה דבק לחפץ ומאז הוא משמש גם את חלק מהחוקרים העוסקים בנושא.
מאז, התגלו שברים נוספים של כלים מטיפוס זה. כולם אגב – התגלו בירושלים ובמיוחד בחפירות ‘עיר דוד’. אך זה שהתגלה כעת, הוא הדוגמה השלמה והיחידה המוכרת במחקר הארכיאולוגי עד כה. אך עם זאת , חרף מציאתו כעת, עדיין בשלב זה של המחקר, התשובה למהות החפץ ולשימושו – נותרה עדיין ללא מענה.
בשיחה עם ד”ר דודי מבורך, אוצר בכיר באגף לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל מספר על הממצא. התיבה נמצאה שבורה לחלקים רבים, כאשר חלקים רבים ממנה חסרים. השברים הועברו כולם למעבדת שימור חפצים במוזיאון ישראל, שם עברו תהליך שימור ושחזור בידיו האמונות של ויקטור עוזיאל. זו אחת מההתמחויות של מעבדות השימור שלנו, אשר יודעות לקבל ממצאים שבורים היישר מן השטח ולהעביר אותם ממצב חפירה למצב תצוגה. את התיבה הצבנו בתצוגת הקבע שלנו, ביחד עם קבוצת ממצאים מרהיבים בבתי הפאר של ירושלים משלהי ימי הבית השני – תמשיכי קירות צבעוניים, נברשות וכלים מפוארים מאבן חרס ומתכת. הציבור מוזמן לבוא לראותם.
יפה מאוד!
הייתי מאוד רוצה לראות את המוצגים בעיני, אך חבל שאתם מפקידים אותם במוזיאון ישראל שמחלל שבת-”ההיסטוריה הכי יפה של היהודים”, וכל זאת בפרהסיה. דבר שמונע ממני להיות שןתף פיזית בחוויה.