בתוך מערות בית שערים – השביל התחתון (חלק ג)

כתבה שלישית בסדרה אודות "בית שערים". בכתבה הראשונה עברנו את ההיסטוריה , הממצאים והחפירות של גבעת שייח' אבריק / בית שערים, המשכנו בכתבה השניה על תוכן מערות ומחילות הקבורה בשביל העליון בבית שערים וכעת נמשיך לכתבה האחרונה בסדרה המספרת על המערות בשביל התחתון

כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן | ויקימדיה

בסיומה של הכתבה השניה בסדרה , אשר עסקה במערות ומחילות הקבורה הנמצאות בשביל העליון של "בית שערים" , סופר על מערת קבורה של סוחרי האריגים, מערה זו הינה האחרונה לעת עתה שנחשפה ונחפרה בשביל העליון של האתר, ממנו נרד מטה לעבר השביל התחתון , אך לא לפני שנעצור במערות הביניים – מערת הקללות ומערת יהודי סוריה. 

חצר מערת יהודי סוריה ומערת הקללות

כדרך הדרך המובילה מטה , ניכנס לחצר באמצעות גרם המדרגות, המערה הראשונה הינה מערת יהודי סוריה, המערה נמצאת בצד שמאל, בכניסה למערה מגולפת מנורה גדולה. חדי העין יבחינו בסימני פריצה אלימים שביצעו שודדי קברים בסמוך לרגלה של המנורה. כאשר ניכנס פנימה יותר נבחין בצד שמאל בכתובת עתיקה הכתובה ביוונית לפי הנוסח הבא: "אפסיס (קברו) של איידסיוס , ראש מועצת הזקנים איש אנטיוכיה". בסמוך לכתובת זו רשומים שמותיהם של בני משפחתו, אשתו ושתי בנותיו אשר נקברו לצידו במערה זו. 

מערת הקללות

מערת הקללות נמצאת מתחת לגרם המדרגות (במפלס התחתון) ומכילה שתי מערות. במערה זו ישנם ארבעה אולמות, כאשר על אחד מקירות המערה חרותה דמות נשר. במערה זו קיימות כ-12 כתובות ביוונית ובארמית כאשר האחרונה בהן מכילה קללות לדוגמא: "כל מן דיפתח הדא קבורתא … ימות בסוף, ביש…" שממנו ניתן להבין כאיום שנכתב כנגד שודדי עתיקות שאם יפתחו את הקבר ימות, החלק המעניין הוא שבקבורה יהודית אמנם לא היו נוהגים לקבור את הנפטרים עם תכשיטים או מנחות ובטח לא עם סרקופגים למינהן, אך עולה הסבירות כי היות שמדובר בתקופה בה "לקחו"

מנהגים רבים מן היוונים והרומאים אשר אלו נהגו לקבור כך את המתים. משום כך , משפחות הנפטרים כתבו זאת על הקירות על מנת לנסות למנוע את שוד הקברים ביום מן הימים. 

מערת המעלות

המערה האחרונה בנתיב הביניים בין המסלול העליון למסלול התחתון, הינה מערת המעלות. מערכת המעלות הינה מבין הגדולות והינה כוללת חצר מוארכת בשני מפלסים ומכילה כ-12 אולמות ובהן לפחות עשרים כתובות ביוונית ובעברית , כאשר אחת הכתובות בעברית כתובה בצבע אדום בוהק ובה כתוב: "הי שוי משכבו בשולם של יודן בן לוי…" במפלס התחתון של החצר , המובילה למערה התחתונה מול גרם המדרגות , ישנו אולם נוסף ובו כתובת בשפה היוונית בה נכתב "הגברת מיקי" 

השביל התחתון

אחרי שסיימנו את תוואי הביניים בין השביל העליון לשביל תחתון , נמשיך הלאה לכיוון הנקודת היציאה, זאת תוך כדי מעבר על שלישיית מערות קבורה מרשימות עוד יותר מהקודמות. 

מערת רבי יהודה הנשיא

המערה הראשונה שנגיע אליה בהליכה קצרה בשביל הינה המערה הקרויה "מערת רבי יהודה הנשיא" , שם סבורים החוקרים ועל פי המקורות נקבר רבי יהודה הנשיא. 

כפי שהרחבנו בפרק הראשון בסדרת הכתבות על בית שערים , רבי יהודה הנשיא קיבל את המקום מבעוד מועד ואף יועד להטמן שם כשיגיע יומו, ב-17 שנות חייו האחרונות שהה ביישוב ציפורי והועבר לאחר פטירתו לקבורה במערכת הקבורה המרשימה בבית שערים. (מהתלמוד: "רבי מוטל בציפורי ומקום מוכן לו בבית שערים (כתובות קג ע"ב)…"

מערכת הקבורה של רבי יהודה הנשיא הינה המערכת מבין הגדולות בכלל האתר שהתגלו לפחות עד כה. המערכת כוללת חצר גדולה, מערה ואף מבנה עילי. חזית המערה גדולה ומעוצבת עם קשתות גדולות בגובה של לא פחות משמונה מטרים. יצויין כי הקשת השמאלית והמרכזית שוחזרו מחדש מאבנים שנמצאו במקום לאחר שהתמוטטו במהלך השנים. 

לאולם הראשון ניכנס כדרך הדלת הימנית , דלת אבן כבדה הנעה על צירה וחצובים בה קישוטים רבים. באולם הראשון ישנה כתובת בצבע אדום "רבי שמעון", בפינה הדרומית של אותו האולם על אבן, נמצא העתק של כתובת שנעלמה במשך הזמן ובה כתוב "אנינא [חנינה] הקטן…" 

בהמשך האולם, פינה הדרומית מערבית של החדר האחורי, מצויים שני קברים מלבניים שנחצבו לתוך הרצפה וצמודים זה לזה. סוג זה של קבורה יוצא דופן לעומת יתר סגנונות הקבורה בכל בית שערים. כמו כן הקבר הנל היה מכוסה בלוחות אבן כבדים מאוד. עם זאת על קברים אלו לא נמצאה שום כתובת מה שנחשב כסימן שאלה מי היה קבור שם. 

הסבירות של החוקרים בעת בדיקת המערה, הסממנים שכן התגלו ובהתייחס לצוואתו של רבי יהודה הנשיא, כי מדובר בקברו, זאת לאחר שבצוואתו נרשם במפורש כי בקשתו להיקבר באדמה ולא בארון. כמו כן בנוסף במערה הנ"ל נמצאו גם שמותיהם של שני בניו של רבי יהודה הנשיא: רבי שמעון ורבי גמליאל. 

אנינא , אשר אוזכר בשורות הקודמות מסתבר , היה שמו של רב אשר קיבל מרבי יהודה הנשיא את המשך תפקיד יושב ראש הסנהדרין. לאור כל מקבץ השמות והממצאים ואף מבנה הספסלים הנמצא מעל מערת הקבר, מצביעים על האפשרות הרבה כי אכן מדובר במערת הקבורה של רבי יהודה הנשיא. 

מערת הארונות (סרקופגים)

לאחר שיצאנו ממערת הקבורה של רבי יהודה הנשיא, נמשיך הלאה בשביל ונגיע לחצר המובילה למערה דומה בצורתה לזו של הסמוכה בה ביקרנו. 

המערה המרשימה נמדדה וגודלה הינו כ-75X75 מטרים, גם מערה זו מכילה חזית שערים מפוארת בעלת שלוש קשתות גם כן, בתוך המערה זו נמצאו לא פחות מ135 ארונות קבורה שונים. כעשרים ארונות מתוכם היו בעלי עיטורים מרשימים ומיוחדים שעיקר נושאם הינו עולם החי, בניהם נמצאו עיטורי ציפורים, דגים, אריות , ראשי פרים ואף עיטים. אך החלק המעניין יותר במערה זו הינו תבליט "אם כל המנורות" שנמדד ונמצא בגובה של 1.9 מטר וברוחב של 1.25 מטרים. המנורה נראית היטב מאחר שבולטת מהקיר בעובי של 35 ס"מ. אנשי רשות הטבע והנים שימרו את המנורה והצילו אותה מבלייה. 

מערת המוזיאון

המערה האחרונה במסלול התחתון , הינה מערת המוזיאון. המערה הנ"ל שימשה כמאגר מים. בהמשך חייה של המערה, זו הוסברה לבית מלאכה לייצור זכוכית. במרכז החדר של מערה זו מונח גוש זכוכית עצום שמשקלו כמעט 9 טון! מבדיקת החוקרים עולה כי מדובר בגוש שנוצר בתקופה המוסלמית הקדומה (המאה ה-9 לספירה). אז בעת העתיקה נהגו לייצר גושים גדולים של זכוכית ולרסק אותם לחלקים קטנים יותר ולהעביר לבתי מלאכה להמשך עיצוב. לא ברור הנסיבות מדוע הושאר הגוש הגדול במקם. במקום מוצגים מספר פריטים שנמצאו בחפירות בבית שערים. 

תם ונשלם

פה הסתיים ביקורנו בתחום בית שערים , ידוע כי קיים אתר המשך חדש יותר במרחק של כ-500 מטרים צפון מערבה משם שמכיל את מערות המנורה, מערת הפרש, מערת הלוחם ואף את מערת הגיהינום, אך שביקרנו במקום הנ"ל , השערים היו סגורים והוברר כי נדרש תיאום מראש. החלטנו להשאיר את המקום לביקור הבא.