בעקבות חקירה משותפת של רשות העתיקות והרשויות בארה"ב, הושבו לידי מדינת ישראל מטבעות עתיקים ונדירים | על אחד מהם מופיע תיאור של דגם מנורת שבעת הקנים שעמדה בבית המקדש השני, בעוד המטבע השני הוא השני בלבד הידוע מסוגו בעולם.
כתב: אפי אליאן | צילומים: אמיל אלג'ם | וידאו: אמיל אלג'ם
כתבת וידאו (לחצו על התמונה להפעלה בערוץ רשות העתיקות)
מטבע קדום ונדיר הנושא את תיאור מנורת שבעת הקנים שעמדה בבית המקדש השני, ומטבע נדיר נוסף מאשקלון, השני בלבד מסוגו הידוע בעולם, הוחזרו לאחרונה לידי ישראל בטקס רשמי בניו יורק. ההשבה ההיסטורית התאפשרה בעקבות מבצע בין-לאומי מורכב של מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, בשיתוף סוכני ההומלנד סקיוריטי ואנשי היחידה המיוחדת לפיקוח על הברחת עתיקות לארה"ב במשרד התובע הכללי בניו יורק.
מהשוד בארץ | למכירה פומבית בארה"ב
המטבעות נטבעו בעת העתיקה בארץ ישראל, נתלשו מאדמתם בשוד עתיקות והוברחו מהמדינה. בהמשך, הם הועמדו למכירה בבתי מכירות בארה"ב לכל המרבה במחיר.
מידע מודיעיני שהעבירו לאחרונה מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות לידי הרשויות בארה"ב, הוביל לפתיחת חקירה כנגד בתי המכירות והמוכרים עצמם. שורה של פעולות חקירה בשיתוף פעולה מהיר הובילו לביסוס תשתית ראייתית כנגד החשודים, ובסופן חולטו המטבעות לטובת מדינת ישראל.
המטבע החשמונאי האחרון: מנורת שבעת הקנים ושולחן לחם הפנים
אחד מהמטבעות שהושבו הוא מטבע ברונזה שנטבע בירושלים במהלך שלטונו של המלך החשמונאי האחרון, מתתיהו אנטיגונוס (37-40 לפנה"ס). בצידו האחד של המטבע מופיע דגם מנורת שבעת הקנים, וזהו אחד המופעים האמנותיים הקדומים ביותר של המנורה. למעשה, מדובר במטבע היהודי היחיד שעליו מופיע תיאור מנורת שבעת הקנים מבית המקדש.
מצידו השני של המטבע מופיע תיאור של שולחן לחם הפנים, סמל יהודי נוסף המתאר את אחד מכלי בית המקדש. בחירתו של המלך מתתיהו אנטיגונוס להציג על גבי המטבע סמלים יהודיים מובהקים נבעה, ככל הנראה, מרצונו לזכות בתמיכת העם היהודי, שכן בשנים אלו הוא נאבק על השליטה בארץ ישראל מול המלך הורדוס, שנתמך בידי הרומאים. עקב נדירותו, ובעיקר בשל הסימליות שלו כמטבע האחרון של העצמאות החשמונאית והיותו סמל מדינת ישראל, הוגדר המטבע כפריט בעל ערך לאומי האסור בייצוא.
האוצר מאשקלון: שני מסוגו בעולם
המטבע השני שהוחזר לידי מדינת ישראל הוא מטבע טטרדרכמה עשוי כסף מהתקופה הפרסית, שהוטבע במטבעת העיר אשקלון. זהו אחד המטבעות העתיקים והנדירים ביותר שהוטבעו בארץ ישראל, וכמותו ידוע רק עוד מטבע אחד נוסף בעולם כולו.
עיצוב המטבע שואב השראה מהטטרדרכמה האתונאית, המטבע החזק והנפוץ ביותר במרחב באותה התקופה. מצידו האחד מוטבעים פניה של האלה אתנה כשהיא עטויה קסדה, ומצידו השני מופיע ינשוף פורש כנפיים. בפינה הימנית העליונה של צד זה, מופיעות האותיות א' ונ' (אלף ונון) בכתב פיניקי, קיצור לשמה של מטבעת העיר אשקלון. בשל נדירותו הרבה, גם מטבע זה אסור בייצוא ממדינת ישראל.
"פיסת היסטוריה שחוזרת הביתה"
בטקס ההשבה הרשמי והממלכתי של המטבעות, שנערך במשרד התובע המחוזי של ניו יורק, אמר קולונל מתיו בוגדנוס, ראש יחידת הסחר בעתיקות: "המטבעות יוצאי הדופן האלו מייצגים פיסת היסטוריה חשובה שסוף סוף חוזרת הביתה. מעבר לכך, הם מייצגים שותפות יוצאת דופן בין היחידה לסחר בעתיקות בניו יורק ורשות העתיקות הישראלית. זו שותפות שצריכה לשמש כמודל להחזרת מורשת תרבותית שנבזזה ברחבי העולם".
אילן חדד, המפקח על המסחר בעתיקות ביחידה למניעת שוד של רשות העתיקות, הוסיף: "המסחר הבלתי חוקי בעתיקות הוא תופעה בינלאומית עגומה, המהווה קטר כלכלי לתופעת שוד העתיקות והפגיעה בנכסי מורשת תרבותית. בעבור בצע כסף, עתיקות ממדינת ישראל נעקרות מהאדמה אחרי אלפי שנים, מוברחות ונמכרות בחו"ל. מפקחי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות נאבקים בתופעה בכל רבדיה כדי לשמור ולהגן על המורשת ועל נכסיה העתיקים של המדינה".
ד"ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד עתיקות, אשר ייצג את המדינה בטקס השבת העתיקות, סיכם: "הסחר הבלתי חוקי בעתיקות שדודות הוא תופעה בינלאומית נרחבת, המחייבת שיתוף פעולה בין מדינות וגורמי אכיפה ברחבי העולם. רשות העתיקות נמצאת בחזית המאבק להגנה ושמירה על נכסי המורשת התרבותית הייחודיים של מדינת ישראל, ומנהלת שיתופי פעולה בינלאומיים נרחבים בתחום זה. שיתוף הפעולה עם ידידינו בארה"ב הוא יוצא דופן בהיקפו ובאיכותו, והוא זה שאיפשר את ההצלחה הזו, לצד הצלחות רבות נוספות במאבק נגד הסחר הבלתי חוקי בעתיקות".
ההיסטוריה שבה למקומה הטבעי
השבתם של שני המטבעות הנדירים הללו אינה רק ניצחון משפטי ומודיעיני, אלא סגירת מעגל היסטורית עבור מורשת הארץ. האוצרות שנבזזו ונלקחו מן האדמה לטובת רווח אישי, חוזרים כעת אל מקומם הטבעי , לידי מדינת ישראל והציבור הרחב. המבצע הבינלאומי המוצלח מוכיח שוב כי גם בחלוף אלפי שנים, וגם במרחק אלפי קילומטרים, ההיסטוריה תמיד מוצאת את הדרך חזרה הביתה.
