בקצה הדרומי של כפר גלעדי, על כביש עוקף המוביל למוסד חינוכי, הבאים והשבים מבחינים באפו המבצבץ של מטוס חיל האוויר הניצב על הגבעה בין העצים. המטוס אינו עומד שם סתם כך, הוא ניצב בדממה לזכרו של טייס אשר המריא ביום עשרים באפריל 1969 אל משימה עם מטוס הווטור שלו, ולא שב ממנה. הטייס המריא במהלך מלחמת ההתשה לתקיפה של תחנת מכם בירדן, שם נפגע מטוסו באוויר והתרסק אל הקרקע. זהו סיפורו רב סרן נפתלי פורת זכרו לברכה, בן כפר גלעדי.
כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן, אתר יזכור
קצת על נפתלי פורת
נפתלי פורת נולד ביום שמונה בינואר 1942 בכפר גלעדי, בן להוריו אליהו ובתיה. עוד טרם הגעתו לעולם, התגייס אביו בהתנדבות לחיל האוויר הבריטי ושירת בחיל התובלה הבינלאומי. בשל השירות המרוחק, לפחות בארבע שנות חייו הראשונות גדל נפתלי ללא דמות אב בביתו. במהלך חייו נהג לספר כי מאחר שלא ראה את אביו בתקופת הילדות לאורך ימים ארוכים, הוא פיתח קשר עמוק ומיוחד לאמו בתיה. בתיה ניסתה בכל לבה למלא את מקומו החסר של האב, ונפתלי נצר בלבו כיצד חיו השניים יחד, קרובים ומלוכדים בצל הגעגועים הגדולים לאבא.
כאשר הגיע לגיל הלימודים, היה נפתלי צעיר מיתר בני כיתתו, ובשנותיו הראשונות בבית הספר סבל מכך לא מעט. אך בזכות נפש יציבה ואישיות מרשימה שפיתח, הוא הצליח להתעלות על הקושי וביסס במהרה את מקומו המיוחד בין חבריו. הסובבים אותו תיארו נער רציני, בוגר ואחראי מעבר לגילו, תכונות אשר זיכו אותו בהערכה רבה מצד מוריו ומצד הסביבה כולה.
עם השנים, נפתלי התגלה כתלמיד חרוץ ומלא פעלתנות, לצד יכולות חברתיות גבוהות וזיקה חזקה לספורט ולתנועה. מעבר לכך, הוא ניחן בכישרון מוזיקלי יוצא דופן. הוא למד לנגן בקרן יער ושקד על כך שעות ארוכות באימונים ובתרגילים מפרכים כדי להגיע לשליטה מלאה בכלי. בנוסף, הוא ידע לנגן גם באקורדיון, ובעזרתו שימח רבים כאשר ניגן במסיבות ובאירועים החברתיים של הקיבוץ. כל היכולות הללו, המשלבות משמעת עצמית גבוהה לצד שמחת חיים, ליוו אותו בהמשך הדרך כאשר התגייס לצבא הגנה לישראל.
השירות בצה"ל | חיל האויר
כאשר הגיע נפתלי לגיל גיוס, בחודש אוגוסט 1960, הוא לבש את מדי צהל. בעוד שכולם בסביבתו היו בטוחים כי יבחר להמשיך את דרכו המוזיקלית ויתגייס לתזמורת צהל, הוא הפתיע את כולם והודיע כי החליט להתנדב לקורס טיס בחיל האוויר. כאשר נשאל על כך, השיב בפשטות ובאצילות המאפיינת אותו כי אדם חייב לשרת במקום בו הוא נדרש.
לא חלף זמן רב, ונפתלי הוכיח את בגרותו ורצינותו המוכרת גם בשחקים. בזכות כושר מנהיגותו המקורי וכישרונו הרב לרכז סביבו אנשים, הוא נבחר לשמש כמפקד החניכים של הקורס, תפקיד בו התמיד והצטיין עד לסיומו. נפתלי סיים את קורס הטיס כחניך מצטיין, ובהמשך דרכו בחיל האוויר אף הצטרף לצוות האווירובטי הרשמי. שם, בשמיים, הוא הגיע להישגים מרשימים ביותר, בייחוד במשימות שדרשו כושר ביצוע טכני עילאי ודיוק מרבי. עדות מובהקת לכישרונו יוצא הדופן הייתה העובדה שנפתלי היה אחד מהטייסים הצעירים ביותר אשר זכו להטיס את מטוס המיראז המיתולוגי.
לאחר השירות
לאחר שש שנים של שירות מסור, עמדה בפני נפתלי הברירה המורכבת בין המשך הקריירה בשחקים לבין השיבה הביתה, אל כפר גלעדי. הוא אהב בכל לבו את עולם הטיסה, אך מנגד פעם בו קשר עמוק לא פחות לקיבוץ, לחבריו ולמשפחתו, והוא בחר לחזור אל עבודת האדמה והמשק. עם סיום שירותו הסדיר בחיל האוויר, זכה למילים חמות ושורות הערכה רבות ממפקדיו, אשר שיבחו את רמתו המקצועית הגבוהה כטייס ואת אישיותו יוצאת הדופן כאדם.
כאשר חזר למשק, השתלב נפתלי בענף המחצבות. במהרה מצא שם את מקומו, והקדיש את זמנו ללמידה מעמיקה של התחום, הרבה מעבר למה שנדרש ממנו. תכונות השקדנות והסקרנות שאפיינו אותו עוד מימיו כנער בבית הספר, בלטו כעת בבגרותו והפכו אותו לעוגן של ממש בעשייה הקיבוצית.
בתוך אותם ימים של בנייה ועשייה במשק, זכה נפתלי להקים את קן משפחתו. הוא נישא לאהובתו דליה, ובהמשך התרחב התא המשפחתי הקטן והמאושר עם לידתה של בתם, הילה.
הימים, ימי מלחמת ההתשה
מלחמת ההתשה החלה, והצורך בכוח אדם איכותי בשורות צהל עלה בצורה ניכרת. גם על נפתלי הופעל לחץ מצד חיל האוויר, שכן עלה צורך דחוף באיוש תפקיד פיקודי בכיר בטייסת. נפתלי נקרא לשירות מילואים ממושך בתפקיד טייס וסגן מפקד טייסת הווטורים בבסיס חיל האוויר רמת דוד. כחלק מתפקידו, וכדי להוות דוגמה אישית לחניכיו ופקודיו, נפתלי, שהיה במהותו ובנפשו טייס שרק חיכה לרגע שבו יוכל להמריא אל השחקים, ביצע גיחות רבות מהן חזר בשלום.
עד לאותה שעת בוקר מוקדמת, בשעה שבע של יום עשרים ושניים באפריל 1969, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וערב יום העצמאות. באותה שעה התקבלה הנחיה דחופה ליציאה למשימת תקיפה של תחנת מכם במזער שבירדן. נפתלי היה אחד מארבעת טייסי הווטור אשר המריאו למשימה הקשה, שהתקיימה כחלק ממבצע משוט 162. הפעולה הגיעה כתגמול על תקיפת יישובים ישראליים בבקעת הירדן ועל פגיעות חוזרות ונשנות כנגד כוחות צהל שפעלו בגזרה.
ארבעת המטוסים, ובהם מטוסו של רב סרן נפתלי פורת, המריאו בזה אחר זה מבסיס רמת דוד. את מבנה הטיסה המורכב הוביל יעקב טרנר, ויחד איתו טסו נפתלי פורת, יצחק גת ומיכאל גיל. הארבעה טסו נמוך, מתחת לקו המכם, וחצו את ים המלח באזור עין גדי. כאשר הגיעו לאזור היעד, נסקו המטוסים מעלה, ולקראת נקודת התקיפה נורתה לעברם אש נגד מטוסים ירדנית קלה. המטוסים הצליחו לבצע את הטלת הפצצות הראשונה ונכנסו לסבב תקיפה נוסף. המטוס הראשון במבנה הטיל את פצצותיו, אך כאשר נפתלי נכנס לתקיפה מיד אחריו, אירע פיצוץ עז במטוסו בגובה של כאלפיים וארבע מאות מטרים. חבריו למבנה, שהבחינו בפיצוץ, חיפשו בעיניהם חופה נפתחת או מצנח, אך לא ראו אותו נפלט מהמטוס שהסתחרר במהירות ונפל ארצה. מאוחר יותר התברר כי נפתלי נהרג בעודו בתוך תא הטייס.
מאחר ששרידי המטוס התרסקו בעומק שטח ירדן, הם הוחזרו יחד עם גופתו רק שבוע לאחר מכן, ביום עשרים ושמונה באפריל 1969. בשעה עשר בבוקר, העביר השלטון הירדני לידי ישראל את גופתו באמצעות נציגים של הצלב האדום דרך גשר אלנבי. את ארונו של נפתלי קיבל הרב הצבאי הראשי, האלוף שלמה גורן, יחד עם קצינים בכירים של חיל האוויר. כאשר הארון הגיע אל הגשר, הוא נישא בכבוד דרך שדרת מצדיעים של חיילי חיל האוויר שדיגלו את נשקם. בכתבות העיתונים מאותו היום צוין כי הארון נבדק עוד במקום על ידי הנציגים הישראלים יחד עם הרב הראשי, שכן במקרה קודם של מסירת גופה, הירדנים רימו והניחו בארון גושי עפר. אך הפעם, את הארון של נפתלי מסר באופן אישי ורשמי קצין ירדני בדרגת קולונל. הלווייתו של רב סרן נפתלי פורת נערכה למחרת היום, בעשרים ותשעה באפריל, בבית העלמין של קיבוץ כפר גלעדי, בשעות אחר הצהריים.
חברו של נפתלי תיאר לימים בגעגוע את תקיפתם האחרונה יחד, במילים שמספרות הכל על אופיו: "נפתלי בחר לו מטוס שלבטח לא יהיו בו תקלות, מה שבטוח בטוח, העיקר שלא יישאר על הארץ בעוד אחרים לוחמים בשמיים. אנחנו מתחילים בתקיפה של מפקדת פתח ליד אירביד, ושם אני מזהה בקשר את קולו של נפתלי מאזור מזער. נפתלי אומר ברוגע: שימו לב, יש קצת אש נגד מטוסים, הלוואי ותמיד האש תהיה חלשה כמו היום. וברגע זה ממש, נפגע המטוס באוויר".
נפתלי הניח אחריו אישה אוהבת, דליה, וילדה קטנה, הילה.
מפקד חיל האוויר, האלוף מרדכי הוד, ספד לו מדם לבו: "נפתלי הצטיין כטייס קרבי בעל יכולת ארגונית ופיקודית נדירה. הוא ניסה לקחת פסק זמן מהשירות כדי לחזור למשק, אך שב לטוס בחיל האוויר מאחר ומצפונו הציק לו עקב המצב הביטחוני במדינה. נפל לנו אחד הטייסים הטובים ביותר, שהגיע להישגים מרשימים בשדה הפיקוד והטיסה".
סיפורו של נפתלי נגע בלבבות רבים, גם כאלה שלא הכירו אותו בחייו. הוריו של נפתלי קיבלו מכתב מרגש ממשפחת רוימי, עולים חדשים המתגוררים לפחות באותה תקופה בעיר אשקלון. לאחר ששמעו את הבשורה הטרגית על נפילתו, ביקשו מההורים השכולים את רשותם לקרוא לבנם שנולד על שמו של הטייס. התינוק נולד ביום הזיכרון לחללי צהל, בדיוק באותה השעה שבה נפתלי נפל בעת מילוי תפקידו. שמו של הילד, נפתלי, הוכרז בבכי וברוממות רוח בטקס הברית שנערך לו.
אנדרטה לזכרו
בכביש ההיקפי של קיבוץ כפר גלעדי, בסמוך למשתלה המקומית ולמוסדות החינוכיים, הועמד בידי חבריו של נפתלי לטייסת מטוס ווטור, בדיוק כמו זה שעימו יצא למשימתו האחרונה וממנה לא שב. המטוס מציץ כיום מבין העצים ומביט לכיוון דרום מזרח, אולי כעדות אילמת לכך שהוא עדיין מצפה, גם אחרי כל השנים, לחזרתו של הטייס הביתה.
עוד סיפורים על מטוסים וטייסים
- מטוס האוראגן שלא שב ממבצע מוקד | 5.6.1967 – לקריאה
- סיפורו של מטוס ה-"סקייהוק" ממושב אביגדור
- גבורה בשחקים – מטוס המיסטר מגן הבנים ברחובות
- חלקת השקדים של תא"ל זוריק לב ז"ל
- שרידי מטוס בופייטר בחולות אשדוד, עדות למתקפה על משטרת עירק סווידאן במהלך מבצע יואב
