קמע חסר נדיר אשר עליו ברכה בערבית נחשף בחפירות רשות העתירות בחניון גבעתי שבעיר דוד ירושלים. הקמע תוארך כבן אלף שנה ועליו כתובת ערבית “כרים יבטח באללה…” ” רב העולמות אללה”
כתב: אפי אליאן | צילומים: קובי הראתי , גיל מזומן , ארכיון עיר דוד
כתבת וידאו
פיסת חרס קטנה אשר עליה כתובת ערבית נחשפה לפני מס’ שבועות בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות המתקיימות יחד עם אוניברסיטת תל אביב בתחומי חניון גבעתי אשר בעיר דוד בגן הלאומי סובב חומות ירושלים.
החפץ הזעיר בגודלו, – כסנטימטר אחד בלבד , התגלה בחפירה אשר ממומנת על ידי עמותת אל עיר דוד. על החפץ הוטבעה כתובת בערבית בת שתי שורות. לאחר גילוי הממצא הנדיר, הועבר לבדיקה אצל ד”ר ניצן עמיתי פרייס מבית הספר לתלמידי חו”ל (רוטברג) שבאוניברסיטה העברית , שם פוענחה הכתובת המוטבעת:
כרים יבטח באללה ﻳﺜﻳﻖ (?) ﺑﺍﻠﻠﻪ ﻛﺮﻳﻢ
רבו (רב) העולמות אללה ﺮﺒﻪ ﺍﻠﻌﻠﻣﻳﻦ ﺍﻠﻠﻪ (?)
לציין כי נוסח השורה הראשונה שעל הפריט הזעיר , מוכרת עוד מחותמות עשויות אבני חן חצי יקרות שנחשפו בעבר בחפירות ארכיאולוגיות. כמו כן אף הופיעו על גבי כתובות דרכים עתיקות (גראפיטי) אשר נחשפו לאורך דרך עולי הרכב למכה (דרב’ אל חג’) מהמאות השמינית עד העשירית לספירה הנוצרית.
חלקן התחתון של האותיות על החפץ הזעיר לעומת זאת די שחוקות אך הצליחו לפענח ולזהות אותן כטקסט המתבסס על נוסחים דומים אשר מופיעים על חותמות אישיים ואף במספר פסוקי קוראן.
בשיחה מול פרופסור יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד”ר יפתח שלו מרשות העתיקות עולים הדברים הבאים:
גודלו של החפץ, צורתו והטקסט שעליו מעידים ששימש ככל הנראה כקמע ברכה והכנה. החפץ הזעיר נמצא בתוך חדר קטן כאשר חתום בין רצפות טיח. שברי כלי חרס אשר התגלו במקום , בניהם גם נר חרס שלם תוארכו לתקופה העבאסית.
למרבה הצער , מציינים השניים – השתמרות השרידים הירודה מקשה על זיהוי תכלית המבנה בו נמצא הפריט , אך מעניין לדעת שהתגלו במקום מספר מתקנים המעידים על פעולות בישול. בחפירות הקודמות שהתקיימו באתר , נחשפו מבנים נוספים בעל אופי דומה ומתקופה זו. המבנים שנחשפו במקום היו כוללים בתי מגורים אשר שולבו עם חנויות ובתי מלאכה שונים. סביר להניח כי המבנה האמור שימש חלק מאותו אזור תעשיה צנוע.
הקמע הזעיר , מהווה עדות ישירה לחיי היום-יום בירושלים בעת התקופה האיסלאמית הקדומה. לא ברור בשלב זה האם החפץ הונח במתכוון תחת אחת הרצפות בזמן הבניה או שמא נישא הפריט הזעיר על ידי אדם ששמו היה כרים וזה אבד לו. מה שניכר כי הפריט היה קמע שהכתובת עליו המהללת את האל – אמורה היתה להביא ברכה לבעליו.
עוד ציינו החוקרים: “מכיוון שאין בקמע נקב המאפשר השחלתו על חוט, יש להניח כי היה משובץ בתכשיט או נתון בתוך מיכל כלשהו.
ד”ר ניצן עמיתי פרייס אשר פענחה את הכתובת מצינית שחותמות עשויות אבנים חצי יקרות הנושאות טקסטים דומים, מוכרות מהתקופה העבאסית, אך חפצי חרס שכאלה, וודאי כה זעירים , נדירים יחסית בעולם הממצאים הארכיאולוגים.
