משטרת סרפנד אלחרב (מחנה פיקוד העורף נס ציונה) – פרויקט טיגארט

בצמוד לכביש המחבר בין נס ציונה לראשון לציון עומד כבר למעלה משמונים שנה מבנה משוריין, שעד לא מזמן שימש את צה"ל ועם סיום תקופה זו ננטש.

המבנה, ששימש אחת ממצודות משטרת המנדט הבריטית, נבנה לאחר פרעות המרד הערבי בסוף שנות ה-30,  אירועים אשר המחישו את כישלונה של משטרת המנדט להתמודד עם גל האלימות.

במשך שנים הפך המבנה לסמל היסטורי כמעט נשכח, וכיום הוא מוכר לרבים בשמו העממי: משטרת סרפנד אל-חרב, משטרת ראשון או, כפי שמכנים אותו כיום, בסיס פיקוד העורף – מרכז נס ציונה. המבנה שומר על נוכחותו המרשימה לאורך הדרך, מזכיר את ההיסטוריה הסוערת של האזור ומשדר תחושה של עמידות בלתי מתפשרת. ובשנים האחרונות, הופך לפנינה מסחרית בלב שכונת מגורים נבנית ומתפתחת

כתב: אפי אליאן | צילומים: אפי אליאן , ארכיון המדינה, אגף מבצעים ונכסים משרד הביטחון | וידאו: אפי אליאן

תיעוד וידאו מצולם מהמקום

ראשית דבר – פעילות משטרת המנדט הבריטי

תחנת המשטרה הבריטית נבנתה בין השנים 1940 ל-1941, כחלק ממדיניות מחודשת של משטרת המנדט, שניסתה ללמוד מטעויות העבר. כישלונה של המשטרה להתמודד עם פרעות המרד הערבי בסוף שנות ה-30 הוביל לתכנון מחדש של שיטות הפעולה והארגון שלה. מי שהוביל את המהלך היה סר צ'ארלס טיגארט, מומחה אימפריאלי ללוחמה בטרור, שהובא לארץ לאחר הצלחות מרשימות בהשלטת סדר כנגד כנופיות גרילה באפריקה.

במסגרת תוכניתו, יזם טיגארט הקמת מצודות משטרה משוריינות בנקודות אסטרטגיות ברחבי ארץ ישראל – אחת מהן היא המבנה שברשותנו כיום. בתחילה תכנן למקם בראשון לציון תחנת משטרה מדגם "תחנה כפרית", ובנס ציונה – נקודה קטנה שתפעל בכפיפות לתחנת האם בראשון לציון, מתוך שיקולי חיסכון בעלויות ותחזוקה. אולם, לאחר שקילת המיקומים ויחס הכוחות בין היישובים הערבים והישראלים, הוחלט להקים תחנה עצמאית דווקא בצמוד לכביש המחבר בין נס ציונה לראשון לציון, מיקום שנחשב אסטרטגי במיוחד.

לבניית המבנה בחר טיגארט יחד עם צוות מחלקת עבודות ציבוריות להקימו לפי מודל דגם ND2 CLASS POLICE STATION, ומצודה זו קיבלה את מספרה 045 – ברשימת מצודות הטיגארט בסבב הבניה השני בניית התחנה החלה והיוותה עמידות פיזית לצד שליטה ואכיפה באזור יחסית סוער ומורכב.

מי שקיבלו את הזכיון להקמת תחנת המשטרה היו חברת שחורי & רובינשטיין, שהייתה אחראית גם לבניית מצודות המשטרה עבור תחנות משטרת רחובות, תל מונד ורמת גן.

עבודות הבנייה החלו בשנת 1940 ונמשכו מספר חודשים בלבד. ברבעון הראשון של שנת 1941 הושלמה הבנייה, ומיד שוכנו במבנה 30 שוטרים מקומיים לצד 15 שוטרים בריטים, במסגרת סד"כ רגיל.

לתחנה הוצמד ציוד תחבורה שהבטיח את פעילותה השוטפת:

שני רכבים ו-16 סוסים ששימשו את יחידת המשטרה הרכובה. המבנה החדש, החזיתי והמשוריין, הפך במהרה למרכז פעילות חשוב באזור, ומשדר במסירות את עמידותה של המשטרה הבריטית ואת הארגון הצפוף של כוחותיה.

בקומה העליונה של תחנת המשטרה נבנו מספר דירות שהיו מיועדות לשוטרים ובחלק מהמקרים אף לבני משפחותיהם. חזונו של טיגארט היה ליצור תחושת 'בית' בתוך התחנה – מקום שבו השוטרים לא רק עובדים, אלא גם חיים. ההנחה הייתה שכאשר המשטרה תתגורר במבנה יחד עם משפחותיה, הקשר למקום יעמיק והמחויבות להגן עליו תהיה כמעט טבעית.

ביום-יום, אפשר היה לשמוע את רחשי החיים בתוך התחנה: צחוק הילדים מהדירות העליונות והחצר הפנימית, קולות שוטרים הרצים בין החדרים ובחצר, וסוסי המשטרה הרכובה שהמתינו בצמוד למבנה לקראת סיורים. מעבר לדירות המגורים, נבנו חדרי שינה עבור שוטרים רווקים, מה שאיפשר להם להיות זמינים בכל רגע לצורך תפקוד מהיר ויעיל. התחנה הפכה למקום שבו עבודה, משפחה ומחויבות ביטחונית התמזגו יחד, ובכך נוצרה תחושה אמיתית של קהילה קטנה – כזו שהגנה על המבנה הייתה לא רק חובה, אלא גם עניין אישי.

תחנת המשטרה סרפנד אל-חרב פעלה במקום עד לסיום תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. במהלך חודש מרץ 1948 החל הפינוי של הבסיס הבריטי הגדול ביותר באזור, תהליך שבו הרגש ניכר – שוטרים בריטים ארזו ציוד, רכבים וסוסים, חדרים נתרוקנו, ותחושת ההתרופפות הייתה מוחשית לכל מי שנמצא בשטח. במקביל ניצלו תושבים ערבים מרמלה את המצב והשתלטו על חלקים נרחבים מבסיס צריפין.

לאחר מספר מתקפות שביצעו הערבים משטחי צריפין על המושבות ראשון לציון ונס ציונה, הגיעו יחידות חטיבת גבעתי והחלו להשתלט על השטחים. בתוך כל המהומה הזו, תחנת המשטרה סרפנד אל-חרב נותרה נקודת האחיזה הבריטית האחרונה בגזרה. השוטרים הבריטים שנעו בין החדרים, ארזו ציוד וסימלו את סיומה של תקופה ארוכה, השאירו אחריהם מבנה שקט יחסית – עד היום האחרון של המנדט בארץ ישראל. המבנה נשאר כעדות למתח, למאבק ולסיום עידן, זכר חי לנוכחות הבריטית ולמורכבות ההיסטורית של אותה תקופה.

לאחר עזיבת השוטרים הבריטים מתחנת המשטרה סרפנד אל-חרב, נותרו במקום רק מספר שוטרים עבריים. גם השוטרים הערבים שעבדו בתחנה עזבו יחד עם הבריטים, והשלטון עבר באופן מלא לידי הכוח המקומי. תחנת המשטרה המשיכה לפעול כתחנת ראשון לציון, וכוח אדם נוסף הובא למבנה עד לכ-25 שוטרים קבועים.

עם השנים, המושבות עליהן פיקחה תחנת סרפנד הלכו וגדלו, והפכו למושבות וערים משגשגות. הצורך בתחנה שנמצאת קרוב יותר למרכז ראשון לציון, שהתפשטה לכיוון הים והקשתה על הגעת המשטרה לאירועים בזמן אמת, הוביל להחלטה להקים תחנת משטרה ייעודית לראשון לציון בלבד. בשנת 1970 נחנכה התחנה החדשה, ובכך ננטש המבנה בנס ציונה, שנשאר עד היום כעדות היסטורית למבנה המשוריין, לפעילות המשטרתית של המנדט ולשינויים שחלו באזור במשך עשרות שנים.

מצודת המשטרה עוברת לרשות צה"ל

עם נטישת תחנת המשטרה והעברת כוחותיה לתחנה החדשה בראשון לציון, פחת הצורך במבנה משטרתי גדול בנס ציונה, שכן במקום פעלה נקודת משטרה קטנה הכפופה לראשון לציון. ההחלטה הייתה להעביר את השליטה במבנה לידי צה"ל, ומאותו רגע נפתח פרק חדש בהיסטוריה של המצודה.

על אף שהמבנה מוכר כיום לרוב המשרתים בו כבסיס של פיקוד העורף, חשוב לציין כי תפקיד זה הגיע אליו רק בשנת 1992, עם הקמתו של הפיקוד.

עד אז, שימש המבנה את יחידות החי"ר של צה"ל, את חיל החימוש שניצל את חצר התחנה לטיפולים מכניים בכלי רכב צבאיים, ואף שימש לתקופה מסוימת כמתקן לאחסון נשק.

בשנת 1992 נכנסו למבנה חיילי פיקוד העורף, והוא הוסב לבניין המשרדים המנהליים המרכזי של הפיקוד באזור המרכז. סביבו נבנו משרדים נוספים ומתקנים שונים שהותאמו לצרכי הפיקוד, ובחלקו הדרומי הוקם מרכז הדרכה ואימונים. אחד האתרים הבולטים שנבנו היה מתקן המדמה "הרס מבנים", ששימש לאימוני חילוץ פצועים מהריסות. בנוסף לכך, הוקמו במקום מחסני ציוד, שטחי אחסנה וחניון לכלים הנדסיים כבדים – מה שהפך את המתחם כולו למרכז פעילות תוסס ומשמעותי.

המבנה עצמו כמעט ולא השתנה מאז ימי המנדט. החלוקה הפנימית נותרה כשהייתה, וזאת בשל שיטת הבנייה הקשיחה: יציקות בטון מלאות שהכתיבו את גודל החדרים ומנעו גמישות בעיצוב או שינוי. כך, נותר המבנה נאמן למראהו המקורי – עדות חיה לעמידות ולחזון של טיגארט, שהמשיך לשרת גם עשורים לאחר עזיבת הבריטים.

שינויי ייעוד – מהאורוות אל חדר האוכל

אף שהמבנה נותר כמעט ללא שינוי במבנהו הפנימי מאז ימי המנדט הבריטי, ייעודו השתנה שוב ושוב בהתאם לצרכים המבצעיים.

כך למשל, המבנה שבתמונה העליונה שימש במשך שנים כחדר האוכל וחלק ממתחם המטבח של בסיס צה"ל, ולאחר מכן של חיילי פיקוד העורף. אולם, מבט מעמיק בשרטוטים ההיסטוריים מגלה סיפור אחר לגמרי: אותו מבנה שימש במקור כאורוות הסוסים של המשטרה הרכובה הבריטית.

המבנה נבנה באופן ייחודי, עם חלונות מרובעים קטנים הממוקמים בחלקו העליון של הקיר – ששימשו כפתחי אוורור לכל אחד מתאי האכסון של סוסי הרכיבה. במקור, עמדו בין התאים מחיצות עץ מוצקות, שאפשרו בידוד בין סוס לסוס ושמרו על הסדר באורווה. במחיצות אלו לא נותר זכר, אך סימני המבנה והחלונות הקבועים בקירות מסגירים את עברו.

בסך הכול הכיל המבנה 16 תאי סוסים, עם כניסה מרכזית בין התא השלישי לרביעי – פריט מידע הניתן לזיהוי עד היום באמצעות מיקום החלונות. כך, מבנה שנועד לאכלס את "כוח השרירים" (הסוסים) של המשטרה הבריטית הפך ברבות השנים למרכז ההזנה של החיילים הישראלים – עדות מוחשית ליכולת ההתאמה של המקום לצרכים המשתנים.

הקיר החיצוני של אורוות הסוסים / חדר האוכל בסיס פקע"ר נס ציונה – צילום: אפי אליאן

עם השנים, כשהמבנה שימש את צה"ל, חולק חדר האוכל באופן יזום לשני חלקים נפרדים. החלק הדרומי של המבנה היה קטן וצנוע יותר, בעוד שהחלק הפנימי, הסמוך למטבח ההזנה, שימש כחדר האוכל המרכזי והגדול.

עד היום, נותר סימן שאלה סביב ייעודו המדויק של החדר הדרומי הקטן. אם שירתתם בבסיס פיקוד העורף בנס ציונה, אולי אתם זוכרים מה הייתה מטרתו בפועל. נשמח לשמוע מכם ולגלות עוד פרטים שיכולים להשלים את הפסיפס ההיסטורי של המקום.

במהלך פעילות פיקוד העורף במבנה, חלק ממנו שוריין ככל הנראה על מנת ליצור מרחב מוגן עבור החיילים. אמנם המבנה עצמו מטבעו היה משוריין כבר מתקופת המנדט הבריטי, אך ככל הנראה, בעקבות התקרבות ירי הרק"ק לעבר ישראל בשנים האחרונות, נדרשה חיזוק נוסף. השוריין הותקן בקומה הראשונה, בדופן הצפון-מערבית של המבנה, והבטיח הגנה מיטבית.

האולם המדובר כולל גם חלון כהה בזווית אלכסונית – כפי שניתן לראות בתיעוד הווידאו בתחילת הכתבה – שנראה כי שימש כחדר חקירות. מעניין לציין שחדר מסוג זה לא נמצא בתחנות משטרה בריטיות דומות, ולכן סביר להניח שמדובר בחדר חקירות מתקופתה של משטרת ישראל, שנוסף למבנה לאחר עזיבת הבריטים. בכך, המשיך המבנה לשרת תפקידים שונים ומגוונים לאורך השנים, ומשלב בין מורשתו ההיסטורית לבין צרכים מבצעיים מודרניים.

פיקוד העורף נס ציונה – סוף דבר

במהלך שנת 2017 החל פינוי מבנה תחנת המשטרה מידי פיקוד העורף בנס ציונה. משרדי הפיקוד שפעלו במבנה המשטרה הבריטית הועברו לבסיסי ההדרכה במחנה צריפין, וחלקם אף למחנה טירה שבטירת הכרמל. המבנה עצמו הועבר לידי רשות מקרקעי ישראל, כחלק מניהול נכסי משרד הביטחון והכנה לשימושים אזרחיים.

מאז 2017 החלו בשטח המחנה וסביבו עבודות תשתית להקמת שכונת מגורים חדשה, הכוללת כ-330 יחידות דיור רגילות ועוד כ-250 יחידות דיור מוגן ציבורי. בנוסף, מתוכננים בשטח המחנה לשעבר 12,000 מ"ר של משרדים וכ-2,000 מ"ר של שטחי מסחר.

ומה על מצודת הטיגארט? המבנה ההיסטורי נותר חלק בלתי נפרד מהמורשת המקומית של ארץ ישראל. כמו יתר מצודות הטיגארט בישראל, הוא נמצא תחת קטגוריית מבנים לשימור של המועצה לשימור אתרים. המצודה הבריטית של משטרת סרפנד אל-חרב תשתלב במרכז השכונה החדשה, והכוונה היא להקצות לה שימושים קהילתיים שונים אך לא רק , שיהיו למעשה שילוב של עבר עשיר עם עתיד עירוני מודרני, שמזכיר לכולם את ההיסטוריה הסוערת והמורכבת של המקום.

המבנה כיום ומה נראה שם?

נכון לשנת 2020 – יום כתיבת שורות אלה, למרות שהמבנה פונה כיום לטובת שימושים אזרחיים – הקמת שכונות מגורים, כבישים ומתקנים – הוא עדיין עומד איתן במרכז השטח. רוב המבנים שסביבו מהתקופה שבה שירת כבסיס פיקוד העורף נעלמו, וחלקים נרחבים מהשטח כוסו בכבישי אספלט וחצץ. עם זאת, המצודה עצמה נותרה כמעט בשלמותה. קירותיה נושאים סימני הזמן: גרפיטי במספר מקומות, נזקים קלים מהתיישבות של חסרי בית בחלק מהחדרים – אך עוצמתו ויציבותו של המבנה עדיין מרשימות את העין, גם לאחר עשרות שנים של היסטוריה סוערת.

הכניסה למקום אפשרית ממספר נקודות, נכון ליום הכתבה. הדרך הראשית עוברת דרך כביש סלול יחסית חדש שמוביל מכביש 412 לבאים מנס ציונה או ראשון לציון, עד לפנייה למשתלת האירוסים. לאחר נסיעה של כ-100 מטר מתחילה דרך עפר שמובילה לתחנה מצידה הצפוני והמערבי – חזית המבנה – וגישה זו מתאפשרת גם ברכב, כמובן בזהירות. בנוסף, סביב המבנה קיימים שבילי גישה לדופן הדרומית ולמזרחית, כולל הכניסה האחורית המקורית לחצר הפנימית של תחנת המשטרה.

כך, המבנה ממשיך לעמוד כעדות חיה להיסטוריה, מחבר בין העבר הבריטי, פעילות צה"לית מודרנית ועתיד עירוני שאינו מפסיק להתפתח.

בדופן הצפונית של המבנה, הפונה אל שביל הגישה, נמצא פתח כניסה משני. לפי השרטוטים המקוריים, פתח זה שימש כיציאת חירום. כיום, מעבר דרך הכניסה הזו מוביל לאורך חדרי השירותים אל החצר הפנימית המערבית של המבנה – מסלול שמעניק מבט קרוב אל עמידות המבנה ואל מבנהו הפנימי, כפי שנשמר כמעט בשלמותו מאז ימי המנדט הבריטי.

בהמשך שביל הגישה, כשפונים ימינה לעבר חזית המבנה במערב, תגיעו אל פתח הכניסה הראשי של תחנת המשטרה הבריטית. מעל הכניסה ניתן עדיין להבחין בשלט הקרמיקה המקורי של התחנה. לצערנו, במהלך פעולות תחזוקה שבוצעו כנראה בתקופת השימוש הצה"לי במבנה, השלט צבוע בחלקו, אך ניתן עדיין להבחין בכתובת המשולשת – באנגלית, בערבית ובעברית – כפי שהיה מקובל בזמנו: "ראשון" (תחנת ראשון לציון).

הדלת המקורית בכניסה למבנה כבר אינה קיימת, כנראה פורקה במהלך השנים. במקום שבו עמד היומנאי של תחנת המשטרה, ניתן להבחין בסמוך בחדר נוסף ששימש כחדר ציוד. מהחדר הזה מוביל מעבר לצד שמאל אל תאי המעצר, בעוד שהחדר מימין שימש לאכסון תחמושת וכלי נשק.

בכניסה למבנה ניתן להמשיך למסדרונות ימינה ושמאלה, אשר מובילים למשרדים נוספים ולגרמי המדרגות המובילים לקומה העליונה. בנוסף, בפינות המסדרונות ניתן להגיע אל קצוות הכניסה אל החצר הפנימית המערבית, ובכך לקבל מבט מקיף על המבנה והחצר הפנימית

אם תבחרו להמשיך להקיף את מבנה המצודה עד לכניסה אל החצר הפנימית, תגיעו אל פרוזדור הכניסה. במבנה הקיצוני משמאל, שימש בעבר כמבנה מגורים בתקופת המנדט, ובתקופת השימוש הצה"לי הפך למבנה הנשקיה. מצד ימין של הפרוזדור ניתן להבחין בדופן מבנה אורוות הסוסים מתקופת המנדט, או – בהתאם לזמן הצה"לי – בחדר האוכל ששימש את חיילי הבסיס.

המשך המסלול מוביל אל החצר הפנימית המערבית. מולכם עומד מבנה הגראז', שהוקם כדי לארח את טיפולי המכוניות של המשטרה הבריטית. במקור היה למבנה כניסה כפולה למכוניות, אך עם השנים – כנראה בתקופת צה"ל – נאטמו הכניסות הגדולות, ובמקומן הותקנו דלתות עם חלון צד. מישהו אף תחם את המסגרות המקוריות בצבע כחול – תזכורת בולטת לעברו של המבנה.

מצידו השני של המבנה נותרו חלק מהחלונות המקוריים, יחד עם הסורגים ששרדו מתקופת המנדט, מה שמאפשר לצפות במבנה כפי שהיה כמעט ללא שינוי, ולחוות במקביל את המעבר ההיסטורי בין תקופת הבריטים, פעילות צה"לית מודרנית, והשימור ההיסטורי של המקום.

פרוזדור הכניסה לחצר הפנימית – משטרת ספרנד אלחרב – פיקוד העורף נס ציונה – צילום: אפי אליאן

בכניסה למבנה ניתן לראות את הפרוזדור הראשי, המוביל אל החדרים השונים בקומה הראשונה, כולל החדר המשוריין עם מעטפת הבטון המוגברת. בפינות המבנה הצפון-מערביות והדרום-מערביות נראים גרמי מדרגות – האחד מוביל אל משרדי הקומה העליונה בצד הצפוני, והשני אל גרם המדרגות של הדופן המערבית, שמוביל ישירות מעל חזית תחנת המשטרה.

בדופן הצפונית של המבנה ניתן להבחין במוקד או חלל פתוח בסגנון "open space". ניתן לזהות זאת לפי כמויות חיווטי התקשורת שהיו במקום, התקרה המונמכת וחוצצי ההעמדות שנבנו לפעילות המוקד. המקום פורק באופן חלקי עם השנים, ולכן מומלץ להיזהר בעת מעבר בין החדרים, אך הוא עדיין מספק הצצה מרתקת אל אופן השימוש במבנה בעשור האחרון של פעילותו.

בקצה הדופן הצפונית לצד מזרח ישנה עלייה לגג באמצעות סולם מתכת. הדרך מובילה לגג המבנה ולמבנה טרמי שממוקם על הגג, כנראה חדר תקשורת נוסף שפעל במקום.

גרם המדרגות לקומה השניה דופן צפונית מערבית משטרת סרפנד – צילום: אפי אליאן

ברוב חלקי המבנה עדיין נותרו מסגרות החלונות המקוריות, שהן עדות לאופן הבנייה בתקופת המנדט הבריטי. בחלונות הקטנים קיימים מנגנוני הטייה כלפי מטה, בעוד שהחלונות הגדולים יותר מצוידים במסגרת הנפתחת לשתי כנפות לצדדים. שמירת המסגרות המקוריות מעניקה למבנה את אופיו ההיסטורי ומאפשר הצצה למאפיינים הטכניים של התקופה, גם לאחר עשרות שנים של שימושים שונים ושינויים במבנה.

כאשר נרד למטה חזרה נגיע אל החצר הפנימית, אותה נחצה לעבר הצד הדרומי, גם שם יהיו גרמי מדרגות ניצבים זה לזה המובילים לקומה העליונה של החזית ולזו של הדופן הדרומית.

כאשר נעלה במדרגות לעבר הדופן הדרומית, נראה מרפסת המשקיפה על כביש הגישה מדרום ומצד שני במספר משרדים.

בקצה המסדרון חדרי שירותים ומעל כפי שניתן לראות, פתח המוביל באמצעות סולם ברזל אל גג המבנה.

בהנחה ובחרתם לטפס (על אחריותכם המלאה) עשו זאת בזהירות מרבית.

מנקודה זו נראה המבנה כמעט בשלמותו ממגדל למגדל, המגדל הנמוך הנמצא בצמוד לשטח המטבח לשעבר מצד הצפון מזרחי ומנגד המגדל הגבוה בצד הדרום מערבי אשר מכיל את מאגר המים של תחנת המשטרה.

ראש המגדל הגבוה ומאגר המים – משטרת סרפנד – פקע"ר נס ציונה – צילום: אפי אליאן

מבנה הגג מתפרס בצורת ח' לאורך הדופן הדרומית, המערבית והצפונית יחדיו. בצד הצפוני כזכור יש סולם נוסף המוריד לקומה השניה של המבנה.

למגדל הגבוה אגב, אין אפשרות להגיע מפנים המבנה מאחר והגישה אליו נחסמה באמצעות הררי גרוטאות על גרם המדרגות המוביל מעלה.

מבט מגג דופן מערבית לחצר הפנימית – משטרת סרפנד אלחרב – צילום: אפי אליאן

ראש המגדל הגבוה משמש גם כמאגר המים של המבנה – משטרת סרפנד אלחרב – צילום: אפי אליאן

ארובות מקוריות של תחנת המשטרה הבריטית – צילום: אפי אליאן

מבט לדופן הדרומית והמערבית מבנה משטרת סרפנד אלחרב – צילום: אפי אליאן

וניכנס לחלק האחרון, מבנה המטבח (תקופת צה"ל) , חדרי מגורים בתקופת המנדט הבריטי של המבנה והמגדל הנמוך מבין השניים הקבועים במבנה.

המטבח במבנה מתחלק לכמה חלקים וחדרים, כולל חדר הקפאה צמוד למגדל הנמוך, שבו ניכר כי גם המבנה עצמו שימש לאכסון ולעבודת המטבח. חרכי הירי הקבועים בקומה התחתונה הוסרו או נחסמו באמצעות לוחיות פלדה מקוריות, רובן רתומות למעט אחת שנותרה פתוחה במעט.

בתוך המגדל עצמו נותר עדיין סולם המוביל לקומה השנייה, אך הגישה חסומה מסיבות בריאותיות – כמות השלשת של היונים הפזורה בכל מקום אינה מאפשרת מעבר בטוח, ולכן ויתרנו על הסיור למעלה.

בונוס ראשון

בעת יציאה מהדלת הצמודה למגדל הנמוך, הבחנו בראש יציאת חירום סמוכה למבנה. במבנים דומים אחרים נתקלנו בפתחים כאלו, אך שם לא היה ניתן לברר לאן הם מובילים. בתחנת משטרת סרפנד אל-חרב, לראשונה, ניתן היה לעקוב אחרי הדרך, ולראות שמדובר בנתיב מבודד – מתוך המצודה אין קשר ברור למקום אחר.

ירדנו דרך גרם מדרגות, שנראה כמו מדרגות סטנדרטיות למקלטים. בסיום המדרגות התגלה פתח לחדרון חשוך וטחוב. בתוך החדר נותר בסיס של ארובה, בנוי בקיר, אשר ניתן עדיין לראות את קצהו בראש המגדל ומצדו השני של פתח יציאת החירום. המקום מספק הצצה ייחודית לאופן שבו תוכנן המבנה, לשימושיו השונים לאורך השנים, ולמערכת החבויה והמורכבת של תאי חירום ואחסון.

יורדים למטה למרתף הסודי – משטרת סרפנד – צילום: אפי אליאן

פתח הכניסה לחדר המרתף – צילום: אפי אליאן

מדרגות ל… שום מקום? – משטרת סרפנד – צילום: אפי אליאן

בעת בחינת השרטוטים בתחילת המחקר אודות בניין המשטרה, הבחנתי כי אין כל אזכור למקלט מתחת למגדל הנמוך. במצודות אחרות אכן ניתן למצוא גרמי מדרגות המובילים מטה מתוך מבנה המגדל, אך לרוב אין להם יציאה – או שמובילים לחדרי אחסון בלבד. במקרה של תחנת סרפנד אל-חרב, בתוך החדרון הקטן מצאנו חדר קטן נוסף, ובצידו גרם מדרגות שמוביל… לשום מקום. קצה המדרגות חסום בתקרה אטומה, שנראה שנבנתה לאחר מכן. לפי החישוב שלנו, המדרגות אמורות היו להוביל חזרה למבנה המטבח, אך בשרטוטים – אין לכך כל סימון. מסתורי בהחלט.

גם ברז המחובר לצינור במבנה עצמו מעורר סקרנות: ניתן לראות בו את סימני הזמן, עשרות שנים מאז שנפתח לאחרונה, ומזכיר עד כמה המקום נשאר נאמן להיסטורייתו – גם אם חלקים ממנו נשכחו או הוסתרו עם השנים. לא נגענו, רק צפינו והתרשמנו.

מספר שנים לאחר מכן, כאשר המחקר על בניין המשטרה בנס ציונה הפך למעמיק יותר, התגלו שרטוטים מפורטים המעידים על קיומו של מרתף גם תחת המגדל הנמוך של המצודה. גרם המדרגות שנמצא בדופן המערבית של המרתף הוא מקורי מתקופת המנדט, אך ככל הנראה הוא נאטם לאחר מכן בתקופות שונות של שימושי המבנה על ידי הגופים השונים.

לאחר שהגרם נאטם מקומת הקרקע, נפרץ פתח חדש בצד הדרומי של המגדל הקטן, ונסלל גרם מדרגות חדש ממנו אל החצר החיצונית. גילוי זה מדגיש את השינויים הרבים שעבר המבנה לאורך השנים, את ההתאמות למטרות שונות – בין אם לשימוש המשטרה הבריטית, פעילות צה"לית או פיקוד העורף – ואת העושר ההיסטורי שמסתתר בכל חלק קטן במצודה.

בראש המגדל הנמוך, קצה הארובה – צילום: אפי אליאן

פנים המרתף לאחר תאורה מאולתרת – צילום: אפי אליאן

ברז וצנרת ישנה במרתף המגדל המשני – צילום: אפי אליאן

פתח יציאת החירום מהמרתף – לא קיים בשרטוטים המקוריים – צילום: אפי אליאן

בונוס שני

אם הגעתם למקום ושמתם לב לסימנים המזכירים שירותי בתי הסוהר – אולי אפילו למזכירות של מתקן ענבים – כדאי לדעת: שירות בתי הסוהר עצמו לא השתמש במבנה לכליאת עבריינים.

בפועל, המבנה שימש את ערוץ "כאן 11" הישראלי בין השנים 2018 ל-2020 לצילומים של סדרת תוכניות סאטירה קומית בשם שב"ס.

לאחר שנחשפתי לניירות התסריט שהושארו במקום נמצא כי כי קיימת גם עונה שניה שמתבשלת  כך שיש למה לצפות – גם אחרי כל ההיסטוריה הארוכה של המבנה, הוא ממשיך להפתיע ולהשאר בתודעה גם דרך מרקע הטלווזיה. 

ומה מאז? עדכון לשנת 2025

נכון לסוף שנת 2025, מאז תחילת עבודות הבנייה של רבי הקומות סביב המצודה בשנת 2022, ביקרתי לעיתים תכופות בשטח כדי לתעד את אופי העבודות והתהליכים הסובבים אותה. בתחילה, נראה כי עיקר המאמצים הופנו לניקוי השטח והעשבייה סביב המצודה, בעוד בניית הבניינים החדשים הייתה בראש סדר העדיפויות.

בשנה האחרונה, 2025, החלו עבודות נמרצות יותר: נחפרה האדמה לעומק בכל חלקי החצר האחורית והצפונית – לעומק הרגיל לחפירות חניונים תת-קרקעיים. המצודה עצמה נוקתה מאלמנטים שהצטברו עליה ובתוכה לאורך השנים, אך יחד עם זאת בוצעו גם מספר פעולות שנראות פחות ברורות, כגון הריסה של שני בלוקים מקוריים של המצודה.

על פי סקירת איור ההמחשה של המבנה 'המרכז המסחרי' המתוכנן על שטח המצודה, ניכר כי שמרו על צורתה הכללית של המצודה המקורית, אך במקביל תוכננה הריסת מבנה אורוות הסוסים והבלוק המרכזי בחצר הפנימית. במקומם מתוכננים מבנים מודרניים, בעלי צורה דומה, שישלבו את ההיסטוריה עם הצורך העירוני המודרני, וכך ימשיכו לספר את סיפור המקום לדורות הבאים – גם בתנאים חדשים ומשתנים.

לעניין הריסת החלקים של המבנה, ידוע כי בתחום שימור מבנים היסטוריים קיימות נסיבות בהן הרס חלקי פנימי מתבצע במטרה להקים מחדש את המבנה בצורה מחוזקת, תוך התאמה לדרישות הבנייה המודרנית, אך שמירה על המראה החיצוני והאלמנטים המקוריים של חזות המבנה. כל פעולה כזו חייבת להתבצע בהתאם להיתר הבנייה שניתן.

עם זאת, מעניין לתהות מדוע הוחרבו דווקא המבנים הללו. לאורך השנים של תיעוד המצודה, לא ניכר כי חלקים אלו היו בסיכון לקריסה או מסוכנים. האם ההריסה הייתה נדרשת מבחינה מבנית, או שמא מדובר בצורך תכנוני או עיצובי בלבד? 

אם נסתכל על מצודת המשטרה ברמת גן, שנבחרה לעבור תהליך שימור מרתק, נוכל לראות כיצד שמרו על אופי המבנים המקורי, ואף שחזרו חלקים בו, כולל חלונות ומסגרות, כדי לשמר את ההיסטוריה העשירה של המבנים מסוג זה.

לעומת זאת, מצודת משטרת סרפנד אל-חרב עומדת בפני מציאות שונה: מבנה שבעבר שימש את הצבא, עומד כיום להפוך למרכז מסחרי ופנאי. ייתכן שהשוני בשימוש – מבנה פעיל של משטרת ישראל מול מבנה מסחרי מודרני – הוא שמצדיק את ההריסה והבנייה מחדש של חלקים מסוימים, תוך שמירה על צורתו החיצונית. השאלה העומדת על הפרק היא כיצד שומרים על ההיסטוריה והאותנטיות של המצודה, כאשר המטרה העתידית שלה שונה לחלוטין מהשימוש המקורי.

השאלה נשארת פתוחה, ומשאירה מקום למחשבה על האיזון בין שימור ההיסטוריה לבין פיתוח מודרני.

נכון לחודשים מאי–אוקטובר 2025, בוצעו חיזוקים משמעותיים בקרקע תחת המצודה. כזכור, מבני המשטרה המנדטוריים נבנו בשיטה של כלונסאות בטון, שעליהם הוקמו קירות המבנה, להבדיל משיטות מודרניות המבוססות על יסודות עמוקים.

מאחר שסביב המצודה מתבצעות חפירות עמוקות – הן לשם יישור פני הקרקע והן לצורך הקמת חניונים תת-קרקעיים – נדרש היה לחזק את הקרקע, כדי למנוע תזוזות העלולות לערער את יציבות המבנה.

בשורה התחתונה, על אף ההסתייגויות והתהיות שעלו במהלך התיעוד, יש סיפוק לראות את המצודה – שעמדה נטושה שנים ארוכות – זוכה כעת לגלגול חדש. היא עתידה להפוך לפנינה בלב שכונת מגורים מודרנית: שילוב של מסחר, פנאי ואירועי קהילה. בכך ניתנת לה הזדמנות להמשיך ולהיות חלק חי, תוסס ומשמעותי במרקם העירוני של נס ציונה.

כפי שנעשה עד כה, נמשיך לעקוב מקרוב אחרי המצודה ותהליכי השימור שלה, ולעדכן את המידע לטובת הציבור הרחב.

מיקום למבנה בעמוד ענן – כאן