אריג אדום אשר נמצא כצבוע ב ‘תולעת השני’ התגלה במערות מדבר-יהודה | האריג, מתוארך בן 3,800 שנה | צבע השני מוזכר בתנ”ך לצד התכלת והארגמן ונחשב לאחר הצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק | על פי המקרא, צבע ‘תולעת השני’ שימש לצביעת אריגי המשכן ובגדי הכהונה | מדובר בעדות הקדומה ביותר לאריג צבוע בכנימת האלון, אשר מזוהה גם בשם ‘תולעת השני’
כתב: אפי אליאן | צילומים: דפנה גזית, יולי שוורץ, סוזנה תמר דקל, ד”ר נעמה סוקניק
המחקר על האריג העתיק משותף לרשות העתיקות , אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית. המחקר פורסם בחודש האחרון בכתב-העת Journal of Archaeological Science: Reports.
“המלבישכם שני עם עדנים…” (שמואל ב’ א’ כ”ד)
תגלית מרתקת נחשפה במערות מדבר-יהודה. מדובר בעדות הקדומה ביותר של אריג הצבוע בגוון אדום, אשר מקורו בכנימות. מדובר במחקר חדש, המשותף לרשות העתיקות, אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית בירושלים. הצבע של האריג הנדיר, בן ה 3,800 שנה, הופק מכנימת עץ האלון, אשר מזוהה על ידי החוקרים עם ‘תולעת השני’ המקראית.
צבע ‘תולעת השני’ מאוזכר במקרא לפחות 25 פעמים – לעיתים קרובות אף אוזכר לצד צבע התכלת וצבע הארגמן, אשר בפני עצמם נחשבים לצבעים היוקרתיים ביותר בעולם העתיק. צבע הארגמן מוזכר בהקשרים של לבוש יוקרתי, שימוש באריגי המשכן וגם בהקשרים פולחניים נוספים.
הממצא הנדיר נחקר במסגרת פרויקט נרחב אשר נועד לזהות ‘צבענים’ באריגים עתיקים אשר נמצאו באתרים הארכיאולוגים השונים. הפרויקט מבוצע בהובלתם של ד”ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות, פרופסור זהר עמר ופרופסור דוד אילוז מאוניברסיטת בר-אילן, הנתמך על ידי הקרן הישראלית למדעים.
פיסות האריג הקטנות, אשר גודלן קטן מ 2 ס”מ, התגלו לפני מספר שנים, בשנת 2016 בתחומי מערת הגולגולות. את החפירות במערה ביצעה רשות העתיקות יחד עם האוניברסיטה העברית, כחלק מפרויקט רחב להצלת נכסי מורשת, אשר מצויים במערות מדבר יהודה – לפני שוד עתיקות.
את החפירות המדוברות במערת הגולגולות ניהלו ד”ר איתן קליין, ד”ר אורי דוידוביץ’, רועי פורת ואמיר גנור. בחפירות אלו נחשף אריג אדום זעיר, אשר עם הימצאותו הועבר למחקר יחד עם עוד עשרות פיסות אריגים ממינים שונים אשר נמצאו בתוך המערה.
על אף גודלה הזעיר של פיסת האריג, הגוון האדמוני משך את עיני החוקרים ואלו ביצעו בדיקה של הפיסה באמצעות מכשור אנליטי, על מנת לזהות את מקור הצבע. בתוצאות הבדיקה נמצא כי הצבע האדום עימו נצבעו חוטי הערב העשויים צמר – הופקו במקור מכנימת האלון. בנוסף – חוטי ה ‘שתי’ אשר עשויים פשתן, נותרו ללא צבע.
האריג, אשר נבדק התארוך באמצעות פחמן 14 נמצא שמקורו מתקופת הברונזה התיכונה – דהיינו שנת 1954-1767 לפני הספירה הנוצרית)
בשיחה עם ד”ר נעמה סוקניק הסבירה כי הצבע הופק בעבר מנקבת הכנימה, אשר חיה על עץ העלון. איסוף כנימות אלו נעשה במשך פרק זמן קצר של: חודש ימים בלבד, במהלך עונת הקיץ, בשלב שלאחר שהנקבות מטילות ביצים ולפני בקיעתן. בשלב זה – כמות הצבע בהן היה גדול ביותר.
בשל הזמן הקצר מאוד בו היה ניתן לאסוף את הכנימות, הקושי במציאתן בגלל גודלן הקטן (3-8 מ”מ בלבד) , צבעי ההסוואה שלהם בטבע אשר הקשה על איתורן, וכמובן כמות הצבע המעטה אשר היה ניתן להפיק מהן, ומאידך – הגוון האדום הייחודי שניתן להפיק מהן לצביעת אריגים, הביא את השימוש בהן ליוקרתי מאוד.
פרופסור זוהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן מפרט ומוסיף: הצבע האדום מכנימות האלון אוזכר בתעודות בכתב יתדות מאזור מסופוטמיה, אשר מתוארכות לשנת 1425 לפני הספירה הנוצרית. על פי התנ”ך, קרוי הגוון המופק מכנימות האלון בשם ‘תולעת השני’. השם תולעת במינוח הקדום, הוא שם כולל לחרקים שונים ולדרגות התפתחות שלהם. הזיהוי המקראי של הצבע, עם ייצור חי חושף לנו ידע זואולוגי מרשים, שכן הכנימה היא במקורה חסרת רגליים וכנפיים, עד כי חלק מסופרי הטבע הרומים והיוונים סברו כי מדובר בגרגר של הצמח עצמו.
במהלך ההיסטוריה, בוצע שימוש במינים שונים של כנימות על מנת להפיק את הגוון האדום. עד היום ניתן לראות באזור דרום-אמריקה שימוש דומה בכנימת הקוצ’ינל, אשר ידועה ככנימה אשר חיה בעיקר על מיני צבר. כנימה זו גם היא משמשת עד ימים אלה לצביעת אריגים של המקומיים.
ד”ר סוקניק מוסיפה ואומרת כי זיהוי הצבען באריג העתיק בוצע בסיוע של מכשיר ה HPLC , אשר בו משתמשים בדרך כלל במעבדות ביולוגיה וכימיה, על מנת להפריד ולזהות חומרים בכמויות קטנות. מכשיר זה משמש גם לטובת הארכיאולוגיה כמו מקרה זה. השימוש במכשיר אנליטי מתקדם זה, מאפשר לנו לזהות את הצבע עד רמת מין הכנימה. לפי תוצאות בדיקה זו ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שהאריג נצבע על ידי שימוש במין של כנימת אלון. (Kermes vermilio) . כנימה זו מכילה את החומצה הקרמסית אשר ממנה מקבלים את הגוון האדום.
פרופסור דוד אילוז מאוניברסיטת בר אילן וראש היחידה למדעים במכללת בית-ברל אומר: על אף שהתברר שיש גם בארץ מין של כנימה אשר חיה על עץ מסוג אלון מצוי, ועלה כי ניתן להפיק ממנה גוון אדום-כצום, התוצאות האנליטיות מצבעיות על כך שבמקרה שלפנינו, מדובר בשימוש במין של כנימה Kermes vermilio אשר חיה על עץ אלון השני (Quercus coccifera) אשר נפוץ באזור מרכז ומזרח הים התיכון, בספרד, צרפת , יוון ועוד, אך אינו מצוי באזור של ארץ-ישראל.
על אף עושר של עדויות היסטוריות כתובות אשר מעידות על היכרות עם הצביעה באמצעות כנימות האלון, בעולם העתיק ובכלל, עד היום נמצאו בעולם מעט מאוד אריגים אשר נצבעו בכנימות וקדומים לתקופה הרומית.
לסיום: ד”ר אורי דוידוביץ’ מספר כי האריג ממערת הגולגולות מהווה עבורנו – ככל הידוע את העדות הקדומה ביותר לאריג צמר הצבוע בכנימת האלון. על אף שקשה לנו בלב זה לדעת כיצד הגיע האריג אל המערה במדבר, האריג שלפנינו מהווה לעדות חשובה על הידע, בצביעת סיבי צמר ועל השימוש בכנימות להשגת הגוון האדום, עוד מתקופת הברונזה התיכונה – לפני כ-3,800 שנה. ד”ר אורי דוידוביץ אחד ממנהלי החפירה במערת הגולגולות.
ד”ר סוקניק מוסיפה לסיום כי הממצא החשוב מצמצם את הפער בין המקורות הכתובים לממצא הארכיאולוגי. ממצא זה מהווה עדות חשובה לעובדה כי תעשיית צביעת האריגים היתה כבר בשלב הזה, מבוססת ברמה המאפשרת צביעה בסיוע חומרים מן החי. האריג הנדיר מעיד על קשרי מסחר ענפים כבר בתקופה זו, ויכול ללמד על הימצאותה של אוכלוסייה מהמעמד הגבוה.
