במהלך סוף השבוע האחרון (כולל היום) התקיימו ומתקיימים בתל אביב והמרכז , ימי ביקור ייחודים במסגרת מיזם “בתים מבפנים”. בכל שנה מתקיימים סבבי טיולים שרובם מתקיימים באופן חופשי לכל מתעניין, במקומות ואתרים שלא פתוחים לקהל הרחב (בדרך כלל). השנה ביקרנו במסגרת סיורים אלו בשני אתרים מעניינים, אחד מהם – מרכז המבקרים של בנק ישראל וזהו סיפורו של המקום
כתב: אפי אליאן | תמונות: מורן יונה אליאן ,אפי אליאן , ארכיון היסטוריה על המפה
ביום חמישי האחרון, התקיימו לאורך הערב מספר סיורים מודרכים במרכז המבקרים של בנק ישראל, הפועל ברחוב לילנבלום 37 בתל אביב. הסיורים התקיימו במסגרת מיזם “בתים מבפנים” בתל אביב, אשר מתקיים מזה מספר שנים בירושלים ותל אביב מדי שנה. בכל מיזם כזה, מתקיימים ביקורים במבנים היסטוריים ובעלי משמעות באותה עיר בה מתנהל המיזם, דרכו זוכים מבקרים רבים לחוות מקומות ואתרים שלא היו בהיכרך נגישים לציבור. המיזם זוכה להצלחה רבה בכל שנה מחדש וקהל המבקרים גדל מפעם לפעם. השנה, ביקרנו בשני אתרים מתוך רשימת המקומות אשר פתחו את שעריהם לקהל המבקרים, אחד מהם זהו מרכז המבקרים של בנק ישראל, הממוקם באתר בעל משמעות היסטורית במורשת ישראל, עוד מתקופת המנדט.
במקרה שלנו, נתחיל דווקא מהרקע ההיסטורי של המבנה בעת תקופת המנדט ולא מה שהוא היום, שכן זה החלק ה’לא פחות מעניין’. ובכן, המבנה המקורי הוקם במיקום זה עוד בשנת 1923. מבנה דו קומתי מרשים, בעל חזית ראשית בפינת הבניין. מעליו צריח גבוה ושעון גדול. חלונות הקומה הראשונה היו בעלי קשתות כיאה לבניינים אשר נבנו בסגנון אקלקטי. המבנה היה בשימוש של בית הדואר והטלגרף בעיר תל אביב. בתקופת שיא – היו מחוברים כדרך הבניין מאה קווי תקשורת, כאשר לפחות חמישים מהם שימשו בתים ועסקים בתל אביב המתפתחת.
בית הטלגרף והדואר המרכזי בתל אביב תוכנן בידי האדריכל יצחק שוורץ בשנת 1923. יצחק שוורץ היה אדריכל מוכר בתל אביב, והיה אחראי להקמת שלושה מבנים, בניהם בית הטלגרף והדואר. יצחק עלה לבדו לארץ מווינה בשנת 1919 והתיישב בירושלים. לאחר כשנה החליט לממש את מקצועו כאדריכל וקבלן בניין ועבר לתל אביב, שם פתח משרד אדריכלות בשדרות רוטשילד 8. לאחר זמן קצר התמנה לתפקיד מהנדס עיריית תל אביב בין 1923-1926 והיה אחראי לתכנונם של מבנים פרטיים רבים. המבנים המוכרים שהקים, בניהם בית הדואר, הוקמו במחצית השניה של שנות העשרים במאה הקודמת. מבנים אלו היו בעלי מראה מפואר אשר עיצובם הושפע מהאדריכלות הרוסית, כאשר הוקמו עם שלל אלמנטים וצריחים. המבנים שהוקמו היו ‘טירת פיל גולדה’, ‘בית אליס פלמר’ וכמובן ‘בניין הטלגרף והדואר’.
אך העושר וההצלחה לא ארכו זמן רב, בתחילת שנות השלושים חלה הרעה קשה במצבו הכלכלי של שוורץ וזה ירד מנכסיו, לרבות שלושת המבנים המפוארים שהיו ברשותו. המבנים נמכרו לגורמים שונים, אשר כולם בחרו להרוס את המבנים ולהקים במקומם מבנים חדשים. מי שרכש את בניין הטלגרף והדואר המרכזי מידי של שוורץ, היה ‘בנק אשראי’, אשר היה בנק קואופרטיבי אשר פעל בארץ משנת 1922 ועד 1944. בעלי הבנק החליטו להרוס את בית הטלגרף והדואר בשנת 1936, ועד 1937 כבר הקימו בניין חדש אשר תוכנן כבר בידי האדריכל דב קוצ’ינסקי. בשנת 1939 מבנה הבנק נרכש על ידי חברת ‘סולל בונה’, אך הבנק נותר לפעול בקומה הראשונה עד שנת 1944, אז נסתיימה פעילותו. בשנים אלה של תקופת המנדט, הופקעו חלק משטחי הבניין על ידי ממשלת המנדט, כפי שנהגו לעשות עם שטחים ומבנים רבים ברחבי הארץ. כידוע, ההפקעה נעשתה במסגרת ‘צו חירום של הוד מעלתו’ אשר אפשר כמעט בהינף יד לקבל שטחים ומבנים (בפיצוי של בעליהם כמובן). כאשר חלק מהמבנה הופקע לטובת הממשל המנדטורי, אוכלסו בבניין משרדי ממשל שונים אשר בראשם משרדי מס הכנסה.
בשנת 1944, המבנה נפגע במהלך מתקפה של ארגון ‘האצ”ל’ שהתחוללה ביום 27.2.1944 על משרדי מס הכנסה של ממשלת המנדט בחיפה, תל אביב וירושלים. במתקפה נהרסו משרדי מס הכנסה שבתל אביב. לאחר המתקפה, שוקם המבנה. לאחר קום מדינת ישראל והקמת בנק ישראל בשנות החמישים. עבר הבניין בשנת 1956 לרשות בנק ישראל וזה פועל בבניין מאז שנות החמישים ועד היום.
מרכז המבקרים של בנק ישראל
מרכז המבקרים של בנק ישראל לא תמיד פעל בתל אביב, למעשה, במשך שנים רבות פעל מרכז המבקרים בבניין בנק ישראל שבירושלים. הבניין שבירושלים תוכנן בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת על ידי האדריכלים אריה ואלדר שרון. הבניין נבנה ונחנך בשנת 1981. בשנת 2009 נפתח אגף המבקרים, תוך מטרה להציג לציבור הרחב את מהות הבנק המרכזי ולפרט את תפקידיו הרבים שבניהם – השמירה על יציבות המחירים ואת התרומה לכלכלת המדינה.
בשנת 2017 מרכז המבקרים בירושלים נסגר בשל שיפוץ מקיף שבוצע במבנה, לכן הוחלט לפתוח מחדש את מרכז המבקרים בבניין הבנק השוכן ברחבו לילינבלום 37 שבתל אביב. מאז פועל מרכז המבקרים בבניין ועד היום.
בקומת הקרקע של בניין בנק ישראל אולם גדול עם תצוגות רבות של פריטים נדירים וייחודיים. בניהם מוצגים תולדות המטבע בארץ, ממטבע ה ‘לירה’ ועד למטבע ה ‘שקל’ ומחליפו ה ‘שקל החדש’. כמובן שישנה התייחסות למטבעות בעת תקופת המנדט, מכשירי הטבעה והדפסה, גלופות ועוד ועוד. במרכז מוצגת תערוכה המציגה גם את התפתחות אמצעי התשלום בארץ ובעולם בכלל, התייחסות גם לסימני הבטחון בשטרות ועוד. את הסיורים המתקיימים במקום מבצעים לתלמידי בית ספר יסודי ותיכון, גופי הבטחון, חברת פרטיות וכמובן סיורים פרטיים וייחודים, כמו זה, במסגרת ‘מיזם בתים מבפנים’. את הסיור מלווה מדריך אשר מציג את סיפורי המקום מחייו האישיים כעובד בנק ישראל, ההיסטוריה של המבנה, המקום ולא פחות חשוב , על ההתנהלות הרצויה מול הבנקים בישראל ושמירה על הכסף.
הכסף הראשון של מדינת ישראל, או – פלשתינה ארץ-ישראל תחת שלטון המנדט נכנס לתוקף ראשון בשנת 1927 על ידי סדרה אשר הונפקה בידי מועצת המטבע הארץ ישראלית אשר ישבה בלונדון. המטבע הראשון נקרא ‘לירה של פלשתינה א”י’ והיה שווה-ערך ללירה שטרלינג הבריטית.
אך גם אז, מחלוקות לא חסר, הנפקת המטבעות היתה בתקופה בה התחולל מאבק פוליטי על שמה ומעמדתה של הארץ (לא השתנה שום דבר עד היום מסתבר). המועצה המייעצת אשר היתה מורכבת מנציגי היישוב העברי, הערבים וכמובן השלטונות הבריטים לא ממש הסתדרו יחדיו בלשון המעטה. הנציגים העברים דרשו את השם ‘ארץ ישראל’, והערבים התנגשו לשם זה ודרשו להישאר עם השם שהבריטים ייחסו לארץ – פלשתינה. לאור הוויכוחים הבלתי פוסקים אשר התארכו לתוך הלילה, החליטו הבריטים להוריד החלטה והיא – שם המטבע ייקרה – פלשתינה א”י (ארץ ישראל).
אך גם כאן, לא נגמרו המחלוקות, עלה צורך לבחור מה יופיע על המטבעות והשטרות, גם כאן, לאחר ויכוחים רבים והעדר הגעה להחלטה מוסכמת, קבעו הבריטים כי על המטבעות יופיע ענף של זית וכתובת בשלוש שפות. על השטרות יופיעו ארבעה סוגי מבנים המקודשים לדתות השונות בארץ – מבנה קבר רחל, המגדל הלבן ברמלה, מגדל דוד וכיפת הסלע שבירושלים.
המטבעות הונפקו בערכים של 1,2,5,10,20,50 ו-100 מיל ואילו השטרות בערכים של 500 מיל, ו 1,5,10,50 ו – 100 לירות.
אך זה רק מתקופת המנדט, מה באשר לתקופות ‘צנועות יותר’, כמו סוף המאה התשע עשרה בארץ? כאשר הארץ נשלטת תחת שלטון טורקי – עות’מאני?
אז אמנם היו מטבעות בלבד וללא שטרות, ואלו היו מבוססים על מטבעות שהוטבעו והופצו בכל האימפריה העות’מנית, אך בארץ לא היו רבים מהם. לאור המחסור הרב במטבעות, בעיקר אלו בעלי הערך הנמוך, גופים מקומיים פתרו את המחסור באמצעות הטבעת אסימונים אשר שימשו אותם לצרכיהם. מהמוכרים ביותר היו אלו שהונפקו במושבה ‘זכרון יעקב’ בשנת 1885, אלו שהופקו ב’מקווה ישראל’ בשנת 1879 ואף כאלה שהופקו על ידי ‘אגודת הטמפלרים’ בשנת 1880.
מטבעות אישיים, או אסימונים כמו אלו שמוצגים מעלה, היו תופעה קיימת ואולי גם נרחבת גם בתקופות הבאות, למשל – מטבע ‘כופר היישוב’, אשר הוטבע על ידי ראשי היישוב על מנת לממן את צרכי ההגנה של היישוב הערבי כנגד הטרור הערבי. מטבעות ‘כופר היישוב’ הוטלו כמעין מס על צרכי בידור, נפט וסיגריות, תחבורה ושלל אפשרויות מקוריות. המטבע לא היה לבדו אלא גם הופיע כבולים מסוגים שונים. בסופו של דבר, היה מדובר במטבע שהופעל כתחליף אמיתי לכסף.
המטבע המקומי הינו בעל תפקיד מרכזי לחיינו, המטבע אינו רק אמצעי תשלום אלא גם כלי לקיומנו, התפתחות והגדרת יעדים. אין ספק שהמטבע הוא סוג של כוח השפעה ושליטה, אך עם זאת בהקשר הלאומי , המטבע הינו חלק בלתי נפרד מסמלי הריבונות של המדינה ומהווה מראה לתולדותיה…
מה עוד במרכז המבקרים?
תצוגות רבות של נושאים מגוונים בענייני מטבע ובנק ישראל. מיצג של קדם-מטבע, בו נהגו לשלם באמצעות משקולות ומתכות שונות, מיצג שלם של מטבעות ראשונים ומטבעות קדומים, אשר היו לאורך התקופות הקדומות של עם ישראל. מיצגים של שטרות גרוסים, אשר הוצאו מן המחזור הפעיל בשל בלאי ואיכות ירודה. אחד המיצגים המקוריים במרכז המבקרים, הינם כסאות פלסטיק שקופים אשר מכ מילים בתוכם שטרות גרוסים לפי גוונים שונים של השטרות. מיצג אמצעי תשלום שאינם מטבע אשר נמשכים עד לעת החדשה ברחבי העולם. תצוגה של מסמך ההזמנה המקורי מטעם ‘המדפיס הממשלתי’ משנת 1942 אשר נבקש מיצרן גלופות מקומי (א. פיקובסקי צינקוגראף) להכין גלופות לדוגמה עבור שטרות ‘פלשתינה א”י’ ושטרי החירום בעת תקופת המנדט.
מיצג שלם המציג את יצירת השטר הממוצע (במקרה זה שטר ה10 שקלים של ‘גולדה מאיר’) משלב העיצוב, בו מסופר תהליך הבחירה ופעילות הועדה הציבורית הקובעת עוד בטרם מדפיסים את השטרות לתוצר הסופי. שלב ההכנה להדפסה, בו יוצאים את הגלופה המדויקת לפיה יודפס השטר על נייר הכותנה הייחודי, משם לשלב ההדפסה הניסיוני, בו מודפסים השטרות במספר שלבים. כאשר בכל אחד נמדדת חדות הצבע, כמות הדיו והדיוק של מיקום הרכיבים השונים. כמובן סימני הבטחון נמדדים אף הם וכל הדפסה מתבצעת על גיליונות גדולים אשר כוללים מספר שטרות. לסיום, השלב הסופי, בו לאחר ההדפסה מבצעים את החיתוך של השטרות ואלו נארזים בחביות ומסופקים למשל באמצעות הבנקים. שטרות אלו נכנסים למחזור הפעילות של הציבור ולעיתים גם חוזרים חזרה לבנקים, שם נבדקים מחדש והאם ראויים לשימוש חוזר. במידה ולא, מוחזרים לבנק ישראל וממוינים, מה שהתבלה נגרס , שטרות מזויפים מועברים לטיפול שלטונות החוק.
כמו כן קיימת בתצוגה מכונת ספירת מטבעות, בה השתמש בנק ישראל לספירת מטבעות, בתצוגה קיימות מאות מטבעות של 10 ש”ח המוצגות במכונה ובסמוך לה. בנוסף, גלילי מטבעות כפי שנמסרים מבנק ישראל לבנקים השונים בטרם יועברו לציבור הכללי.
איך נרשמים, והיכן?
מרכז המבקרים של בנק ישראל שוכן ברחוב לילנבלום 37 בתל אביב. ההגעה למקום הינה בתיאום מראש בלבד.
הרשמה לסיור במרכז המבקרים כאן – חשוב לציין שנכון ליום הכתבה 2024 – הסיור אינו כרוך בעלות כלשהי.
שעות הפעילות של מרכז המבקרים בימים א עד ה’. בין 10:00 בבוקר ל 16:00 אחר הצהרים.
ולסיום
שמרנו את הקטע הכיפי לסוף, בסוף הסיור, קיבלנו שקית עם 3000 שח במתנה מבנק ישראל.
טוב, למען האמת לא נוכל לרכוש בהם משהו, אך אולי עם קצת יוזמה והרבה זמן פנוי נצליח להרכיב שטר או שניים מתכולת השקית.
בסיום הסיור, מרכז המבקרים מעניק שקיק קטן ממותג עם לוגו בנק ישראל, אשר מכיל אלפי פיסות שטרות כסף, אשר נגרסו לאחר שהוצאו מן המחזור הפעיל. כל שקית מגיעה בגוון אחר, המעידה על סוג השטרות שנגרסו לתוכה.
