דרומית לעיר רחובות , בסמוך לכפר ביל”ו א’ שוכן לו קיבוץ מבין הגדולים בישראל. לקיבוץ היה חלק נכבד בהיסטוריה המקומית של הקמת המדינה ומלחמותיה.
ברוכים הבאים לקיבוץ גבעת ברנר
קצת היסטוריה על הקיבוץ
קיבוץ ברנר הינו אחד מהקיבוצים החלוצים שהוקמו בטרם הקמת מדינת ישראל. הקיבוץ הוקם בשנת 1926 ונחשב כאחד מהקיבוצים הגדולים שהיו אי פעם ברחבי מדינת ישראל. הרעיון להקמת הקיבוץ התפתח במושבה רחובות הסמוכה והתגבש אט אט על ידי חלוצים שהתגוררו במושבה. בעקבות הרעיון להקים את הקיבוץ , נרכשו על ידי החלוצים אדמות חקלאיות דרומית לרחובות , אך בכמות מועטה של כ-400 דונם אדמה בלבד.
החלוצים החליטו להתקדם צעד קדימה עם הקמת הקיבוץ והחליטו לעלות לאדמותיהם וליישב אותם. הדבר היה למורת רוחו של אברהם הרצפלד שהיה מאנשי המוסדות המיישבים. המתיישבים הראשונים הגיעו לאדמת הקיבוץ הטרי והחלו לנסות לבנות את מעמדם. היות שאלו התחילו מאפס, היה צורך בפרנסה אשר מצאו אותה בפרדסים ביישובי הסביבה, אך המצב המשיך כך והקיבוץ הצעיר לא הצליח להתרומם והחלו אנשיו לזנוח את הרעיון אחד אחר השני.
שנה לאחר מכן, הגיעה לקיבוץ המצומצם קבוצת חלוצים נוספת המשתייכת ל”חרות”, במקביל לעליית כמות המתיישבים, הצליח אחד מאנשי הקיבוץ לגייס סכום כסף משמעותי שהקנה אפשרות לרכוש אדמות נוספות לטובת הקיבוץ הצעיר. בכסף שגייס רכשו חלוצי הקיבוץ עוד כ-1000 דונם אדמה שהעלו את יכולות הפיתוח של הקיבוץ בכמה מונים מעלה.
הקיבוץ החל לתפוס תאוצה וגייס אט אט יותר ויותר חברים , במקביל לגידולים החקלאיים והפרדסים שנשתלו באיזור הקיבוץ, הוחלט על צעד שטרם היה מוכר בקיבוצים המקומיים והוא – הקמת תעשיה בקיבוץ. הרעיון לכך החל משום שלקיבוץ גבעת ברנר לא היו שטחים יותר מדי נרחבים המאפשרים לו להגיע לשיאים כלכלים גבוהים, לפיכך הוחלט לנצל חלק קטן משטחו לטובת הקמת תעשיה ומפעלים.
בית החרושת הראשון שהוקם בקיבוץ נקרא רימון והיה מייצר תרכיזי מיץ וריבות עבור השוק המקומי ובעיקר סיפק לצבא הבריטי ששלט באותה עת בארץ. בנוסף לבית החרושת רימון, הוקם מפעל לייצור מוצרי השקייה הנקרא “מטר” , התוצרת שלו שימשה את חברי הקיבוץ וכמובן נמכרו המוצרים ליישובים השונים ברחבי הארץ. הקמת התעשיה הקטנה הצליחה לחלוץ מהקיבוץ רווחים שהעלו את רף המחיה המקומי בתוך שנים בודדות , גם במקביל לאירועים הקשים שהתחוללו כנגד המתיישבים הציונים בארץ.
לאחר הקמת התעשיה בקיבוץ, הוחלט לקחת צעד נוסף וראשוני בעולם הקיבוצים הישראלי – הקמת בית הבראה ראשון בקיבוץ, את בית ההבראה הקימה דווקא משוררת יהודייה בשם ישע סטמפר , עולה מארצות הברית שבחרה להגיע לארץ ישראל ולהשתקע בקיבוץ גבעת ברנר.
ישע סטמפר , השקיעה את כספה בהקמת בית ההבראה הקיבוצי הראשון בישראל וזה היה פעיל לאורך שנים. בעקבות הקמת בית ההבראה והתעשייה המקומית, שגשג הקיבוץ ונחשב מבין הקיבוצים הגדולים והעשירים בישראל. אך בשנת 1952 חל סכסוך בין חברי הקיבוץ וכתוצאה מכך חל פילוג בין חבריו. חלק נכבד מחבריו החליטו לפרוש מחברותם בגבעת ברנר ועברו עם מיטלטליהם לקיבוץ נצר סרני השוכן דרומית לראשון לציון.
לאחר מספר שנים בעקבות משבר הקיבוצים , נפגע גם קיבוץ גבעת ברנר ובתי החרושת החלוציים שהוקמו בגאווה נסגרו בדממה. לאחר זמן קצר נסגר גם בית ההבראה מחוסר כדאיות כלכלית. כיום הקיבוץ מופרט.
המוזיאון , הבונקרים ושובך היונים.
מה בקיבוץ?
בקיבוץ ישנם מספר אתרים אשר יעניינו את המטייל המקומי.
- במרכז הקיבוץ נמצא גן זכרון לחללים תושבי הקיבוץ אשר נפלו במלחמות ישראל, בסמוך – שוכן לו בית יעקב לוצ’אנסקי אשר היה המבנה הראשון שהוקם בקיבוץ. המבנה שימש במרוצת השנים כמרפאת הקיבוץ, בית הדואר המקומי , מזכירות הקיבוץ ואף בית מגורים. בשנים האחרונות שימש המבנה כספרייה ואולם מופעים גדול. בכניסה למבנה הוצב פסל “הלוחם הפצוע” שנוצר ע”י יעקב לוצ’אנסקי.
- מוזיאון “אוצרות” קיבוץ גבעת ברנר , בתוך האנגר גדול וישן הקימו חברי הקיבוץ מוזיאון מקומי המציג את החיים בקיבוצם ובכלל ההוואי הקיבוצי בארץ ישראל. בין הפריטים שמוצגים במוזיאון ישנם כלים חקלאיים, פריטים שונים שנמצאו בתחומי בית החרושת רימון שנסגר, פריטים מבית הרופא שפעל במקום בשנים קודם לכן ואף פריטים של מפעל מטר שפעל עד למשבר הקיבוצים.
- הבונקרים של גבעת ברנר – במהלך שנותיו הראשונים של הקיבוץ ועד לשנות הקמת מדינת ישראל, היו מתקפות רבות על הקיבוץ והאזור. כתוצאה מכך היה דרוש מיגון לחברי הקיבוץ. הקיבוץ שהיה מורכב בעיקר מאנשי ההגנה , הקימו בחיפזון בונקרים יצוקים באדמה ששימשו להגנה, מסתור ואף לאכסון תחמושת. מרבית הבונקרים היו פרוסים בחלקו המזרחי של הקיבוץ כיום, אך מכולם נותרו רק שניים ונמצאים במצב שימור גרוע וחסומים לגישת מבקרים.
- שובך היונים של קיבוץ ברנר. בשנות ה-20 של ארץ ישראל, ועד לתקופת המנדט הבריטי החל שימוש ניכר ביונות דואר לשם העברת מסרים, המטרה היתה שמירת סודיות ומהירות העברת ההודעה ממקור למקור. בלב שכונת מגורים בגבעת ברנר היה בסיס שילוח של יונות דואר שכאלו. בסיס השילוח הוקם על ידי אנשי ההגנה. הבסיס היה מבנה מלבני שהכיל מספר חדרים ובהם שובך יונים עשוי בטון. את השובך הפעיל חבר הקיבוץ שמעון הנדלר ותחזק אותו יום יום באופן סדיר עם נערים מהקיבוץ. שיטת הפעולה עם היונים היתה בצירוף יונה לאדם אשר יוצא למשימות, בעת הצורך היה מצרף ליונה הודעה וזו היתה יודעת לחזור לשובך שלה ולמסור את ההודעה. היתרון של היונים היתה מהירות שליחת ההודעה ואמינות המשלוח שכן היונה אמנם יודעת לעוף למקום ביתה , אך היתה עושה זאת בצורה אמינה ובטוחה לפי דרכי הניווט הטבעיים שלה. אחד הסיפורים המוכרים משובך היונים בגבעת ברנר, כאשר יהודה חרש, מראשוני מפעילי שובך היונים וציוד הקשר בהגנה יצא לפעילות באיזור ים המלח, בעת הצורך שלח יונה לעבר הבסיס בקיבוץ וזו הצליחה בתוך 45 דקות בלבד לנחות ולמסור את הודעתו. עם זאת ישנו סיפור מוזר אודות יונה שחזרה רק לאחר 8 חודשים, מפעילה ניחשו כי ככל הנראה נפגעה בדרכה ולקח לה לא מעט זמן להחלים או שפשוט – היתה צריכה לחזור ברגל לקיבוץ. אחד היתרונות הבולטים של יונות הדואר, כאשר פשטו השוטרים הבריטים על גבעת ברנר ב”שבת השחורה” לא שיערו כי היונים ששכנו אחר כבוד בשובך למעשה היו בעצמם חיילות ארגון ההגנה. לאחר קום המדינה ותום מלחמת העצמאות, הועבר השובך מידי ההגנה לידי יחידת הקשר של צה”ל, אז המשיך את פעילותו עוד מספר חודשים, לאחר מכן באמצע שנות החמישים פורק השובך וננטש. כיום השובך שוכן בסמוך לכניסה לקיבוץ, ליד הבונקרים הישנים ונמצא במצב נטוש ושימור ירוד.
איך מגיעים?
מכביש 40 נוסעים מכיוון גדרה לרחובות , בטרם ההגעה לצומת ביל”ו מגיעים לצומת T ברנר, פנייה שמאלה לכיוון כביש הגישה, לאחר הכניסה ליישוב ישנה צומת T בה פונים שמאלה ושוב שמאלה לדרך עפר.
גלריית תמונות
חחחחח רק אתה יכול למצוא את המקומות האלו
כל הכבוד
אתה מצליח לעניין גם אותי
איך זה שאף פעם לא ראיתי את הבונקרים האלו ובית יונים
אתה מתקדם היטב עם האתר ! המשך כך !
ביג לייק !