באתר “נהריים בגשר” ביקרנו לראשונה לפני מספר חודשים. וחזרנו שוב לאחרונה במסגרת מיזם “שבת ישראלית” לביקור נוסף. שם הכרנו על אנשים חלוצים, חזון של איש וסיפורו של הזקן מנהריים.
מיזם שבת ישראלית, אשר פותח דלתות באתרי שימור היסטוריים רבים לקהל הרחב בימי סוף השבוע, מציג את סיפורו של קיבוץ גשר, נהריים וסיפורו של פנחס רוטנברג – הזקן מנהריים.
כתב: אפי אליאן | צילומים: מורן יונה אליאן , אפי אליאן, ארכיון היסטוריה על המפה
לקריאה נוספת
להרשמה לביקור ב”נהריים בגשר” במסגרת “שבת ישראלית” (ללא עלות) לחצו כאן
כמה נקודות על נהריים בגשר – חצר גשר הישנה וסיפורו של הזקן מנהריים – פנחס רוטנברג
חצר גשר הישנה, הינו האתר הראשון בו התיישבו החלוצים הראשונים אשר הקימו לימים את קיבוץ גשר. אדמות הקיבוץ נרכשו שנים לפני ההתיישבות על ידי החברה היהודית להתיישבות מידי משפחה עשירה שהיתה במקורה מלבנון. ברשות אותה משפחה (משפחת סורסוק) היו שטחים נרחבים בחלקה הצפוני של פלשתינה ארץ ישראל. מרבית אדמות אלה נמכרו בתחילת המאה העשרים לארגונים ציונים שונים לשם הקמת התיישבות וחקלאות עברית.
בשטח בו נמצאת היום חצר גשר הישנה, נבנו המבנים הראשונים של גשר. החצר הראשונה הוקמה כבר בשנת 1920 על ידי חלוצים שהיו בעיקר ממשוחררי הגדודים העבריים, והעיקר ההתיישבות היתה בשטח החאן הממלוכי אשר נמצא היום בקו הגבול בין ירדן לישראל. שם חיו למשך כשלוש שנים, אך עזבו בשל תנאים קשים ובמקומם הגיעו קבוצת מתיישבים שהגיעה מהמושבה מנחמיה למשך מספר שנים, אך לאחר תקופה זו החליטו לעזוב את המיקום הנוכחי ולהקים את היישוב הקבוע שלהם – קיבוץ אשדות יעקב.
האזור היה נטוש ממיישבים בין השנים 1934 ועד 1939, אז הגיעו לחצר חברי גרעין הנוער העובד וחברי עליה נוספת שמקורה בגרמניה ואלו איישו את חצר גשר. ההתיישבות במקום התקיימה עד שנת 1948 – קום המדינה ומלחמת העצמות אשר במהלכה הושמדה החצר כמעט לגמרי בשל הפגזות ארטילריות רבות.
לאחר מלחמת העצמאות, ננטש השטח של חצר גשר הישנה והקיבוץ הוקם מחדש לנקודה גבוהה יותר.
בשנת 1989 החלו חברי הקיבוץ הותיקים והצעירים כאחד, לשקם ולשחזר את המבנים ההיסטוריים שנותרו שלמים יחסית ממלחמת העצמאות בגשר הישנה. שלוש שנים לאחר מכן נפתח המקום למבקרים ואז פועל לשימור סיפורה של חצר גשר הישנה ובנוסף מציגה את סיפורו של הזקן מנהריים – פנחס רוטנברג אשר הקים את תחנת הכוח החשמלית הראשונה של פלשתינה ארץ ישראל בעת תקופת המנדט.
סיפורו של הזקן מנהריים – פנחס רוטנברג
פנחס רוטנברג, האיש שבזכותו הגיע “טכנולוגיית החשמל” לפלשתינה ארץ ישראל, האדם שאנחנו משתמשים בצורה טבעית כל כך בעת צורך להטעין את הטלפון או להדליק את האור בחדר השינה. אז מי היה האיש?
פנחס רוטנברג היה מי שייסד את “חברת החשמל לארץ ישראל” בעת תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל (שנת 1923).
פנחס עלה לארץ בשנת 1919 ולמד אותה לאורכה ורוחבה, זו מתוך מטרה לסקור בה את כל הנקודות בהם זורמים או קיימים מאגרי מים, זאת לשם איתור מקום הראוי לייצור חשמל באמצעות כוח מים – הידרו אלקטרי. רוטנברג, שהיה איש של חזון ומעש – חלוץ התעשיה המודרנית, האמין בכל ליבו כי מפעליו נדרשים להצלחת ההתיישבות הציונית החלוצית ולביסוסה. – יש מים , יש חשמל, הגיוני – נכון?
בשנת 1920 החל במשא ומתן על קבלת זיכיון לייצור חשמל, מול הנציב העליון – הרברט סמואל, לאחר פגישות רבות בארץ, לונדון, ארצות הברית ועוד, חזר לארץ ונפגש אף עם וינסון צ’רצ’יל והציג את התוכניות שלו, בין היתר – הקמת תחנת הכוח הראשונה. בפגישה זו, זכה לתגובה חיובית.
בשנת 1921 נחתם ההסכם סופית בלונדון תוך התחייבות של רוטנברג להקמת תחנת הכוח בעבר הירדן ותחנה נוספת שתספק חשמל לאזור השרון.
בשנת 1927 החלה הקמת תחנת הכוח ההידרו חשמלית בנהריים. מבני תחנת הכוח נבנתה על שטח נרחב של 6000 דונם אשר קיבל משלטונות עבר הירדן, חלק מהשטחים יועדו על ידי רוטנברג להתיישבות עברית, אך הדבר לא יצא בסופו של דבר לפועל. הקמת התחנה לא הלכה בצורה חלקה, בחורף של 1931, לקראת סיום עבודות הבניה, פרץ נחשול מים עצום את תחנת השנאים ופגעה קשות בתחנת הכוח. בשנת 1932 נפתחה התחנה בטקס מכובד בו השתתפו הנציב העליון ארתור ווקופ, אמיר עבר הירדן עבדאללה הראשון וכמובן פנחס רוטנברג.
פנחס הלך לעולמו לאחר מחלה ארוכה, כאשר שהה בביתו בחיפה. ביולי 1941 הועבר לדירת מגורים בירושלים בשל הצורך בקרבה עם רופאיו בבית חולים הדסה. רוטנברג נפטר ב3.1.1942. בהתאם לצוואתו נטמן בבית העלמין היהודי בהר הזיתים. בטקס ההלוויה לא נשאו הספדים על פי בקשתו. בצוואתו ביקש כי לא יקראו אתרים ומוסדות על שמו. את רכושו תרם לקידום החינוך בארץ. את מניותיו שחברת חשמל הוריש למדינת ישראל.
מה נראה במקום?
הסיור בנהריים בגשר מתחלק לשני סוגים. יש הבדלים קטנים בין הסיור המתקיים במהלך ימות השבוע ולבין זה שמתקיים בימי שישי ושבת כחלק ממיזם “שבת ישראלית”
את הסיור במסגרת שבת ישראלית מתחילים בגיבוש הקבוצה בכניסה למתחם, משם מגיעים לבית אבן משוחזר שהיה במקורו מבנה חדר האוכל של גשר הישנה. נציין שמבנה זה הוקם עוד בשנת 1924, כשהוא נבנה מאבני בזלת שמקורם בשרידי החאן הממלוכי שנמצא מצפון. בקירותיו של המבנה, אשנבי ירי להגנת המקום. במבנה זה תשבו בתצורת חדר אוכל קיבוצי ויוקרן סרט על היסטוריית המקום.
משם, נמשיך במעלה השביל עד לתצפית, שם יסופר הסיפור של המקום, לרבות הסברים על ערוץ הנחל הזורם למרגלות התצפית, סיפורו של החאן הממלוכי שנמצא ממש מעבר לגדר ועוד. לאחר הסיום בנקודה זו, תעלו במעלה השביל אל מבנה שהוא דגם מוקטן של תחנת רכבת עות’מנית, הכולל גם שרידים וחלקים של מסילת הרכבת שפעלה בסמוך ובתוך המבנה, תצוגה היסטורית על ההתיישבות העברית – תל אור, מידע על תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית וכמובן מיצג אור קולי (וגם רטוב) של הקמת תחנת הכוח וסיפורו של פנחס רוטנברג.
בסיום נמשיך לתוך מבנה הבונקר המוגן, בו התגררו והתמגנו אנשי גשר הישנה בעת מלחמת העצמאות. הבונקר מחולק למספר חדרים בטור, בו תראו מיצגים כמו פריטים ישנים מהתקופה ההיא, כלי בית, כלי מטבח ועוד, שחזור של חדר המרפאה לטיפול בפצועים ובחולים, חדר האלחוט, דרכו תקשרו עם הישובים הקרובים בעת צרה. חדר מנוחה, חדר נשק, חדר אוכל ופינת הנצחה לנופלים.
לאחר היציאה מהבונקר , תמשיכו לכיוון היציאה, בכניסה ניצב לו קטר חברת חשמל ארץ ישראל עם מספר קרוניות, אשר אותר בשטח טחנת הכוח ההיסטורית ובמבצע מרשים הוכנס לישראל ושוקם מחדש. כמו כן לצידו שני משוריינים נושא ברן, כאשר אחד משוקם ובמצב נסיעה ואילו אחד נוסף לתצוגה. בשטח חצר גשר מדשאות רבות למנוחה.
חשוב לציין כי בסיור במסגרת שבת ישראלית, הסיור מסתיים בשלב זה.
בסיור הרגיל שמתקיים בשאר ימות השבוע, הקבוצה תצא ותעבור את גדר המערכת ותמשיך צפונה עד לקו הגבול הרשמי בין ישראל לירדן אשר הינו שלושת הגשרים מעל הירדן. כמו כן יהיה ניתן להגיע לשטח החאן הממלוכי, שער הכניסה המקורי של חצר גשר, הפילבוקס ואף תחנת האוטובוס המקורית של גשר, שם ניצב אוטובוס משוחזר.
מבקרים במקום מטעם שבת ישראלית 2023 – שימו לב!
ההגעה למקום במסגרת המיזם הינה בכפוף להרשמה מראש. הביקור הינו ללא תשלום – לחצו להרשמה
הינו שם בטיול של שבת ישראלית לפני כמה שבועות
זה מקום מעניין אך הינו רוצים סיור מלא כמו שאר ימי השבוע – גם אם בתשלום וחבל שאין