בהחלט שאלת השאלות , האם מדובר באחוזת קבר שיח עתיקה או שמדובר בקברו של ראובן שלימים היה אב שבט ראובן בארץ ישראל?
ברוכים הבאים לנבי רובין (פלמחים)
כתב: אפי אליאן | צילומים: מיטל טרגרמן
השאלה הראשונה המתבקשת בביקור במקום , מי הוא רובין? או שמה ראובן? תלוי את מי שואלים.
היסטוריונים רבים עסקו בשאלה זאת מימים ימימה. אם נלך על הצד היהודי, ישנה אמונה כלשהי שאמנם לא נתמכת ברבים , כי מדובר בקברו של ראובן בן יעקב, הלא הוא יעקב אבינו והיה לבן הבכור של יעקב ואשתו לאה, על פי המסורת היהודית, מבניו של ראובן הוקם שבט ראובן, אחד משנים-עשר שבטי-ישראל המוזכרים בתנ"ך. אך כל זאת , השערה שקשה מאוד להוכיח, מדוע? נגיע לזה עוד מעט.
ואילו , נשאל את הצד השני , מי קבור שם לדעת המוסלמים? המקום אמנם בעל סממנים מוסלמים יותר מאשר יהודים. אופי הבניה של הקשתות ניכר בלא מעט אתרים נוספים ברחבי הארץ שנותרו על תילם עד ימים אלו ומייצגים אחוזות קבר של שייחים ומקובלים אחרים בעדה המוסלמית. ומי פה? היסטוריונים מסויימים טוענים כי מדובר בסה"כ בקברו של שיח גדול שחי בתקופת הכפר הבדואי שפעל במקום בשנות השלושים של המאה העשרים, עם זאת , גם כמה מהצד הנוכחי מאמינים כי למרות הכל , מדובר בקברו של ראובן בן יעקב? אז מי צודק? נראה בהמשך.
קצת היסטוריה
נלך קצת אחורה ונכיר את האיזור, במקום הוקם בשנות השלושים של המאה העשרים כפר בדואי , לפני כן – חלק מאיזור רחב בעל דיונות חול רבות בסמוך לשפך נחל שורק (בעבר – nahr rubin) , יש טוענים כי עוד לפני הקמת הכפר הבדואי, היתה במקום יחידת קבורה מסויימת , אולי אף זו שנמצאת מצד שמאל של מבנה הקשתות המרשים אשר נבנה מספר שנים לאחר מכן. הכפר הבדואי במקום נקרא בשם "נבי רובין" איך לא, על שם הקבר השוכן במקום. כפי שנכתב קודם , האמינו רבים מתושבי הכפר כי הקבור במקום הוא לא אחר מראובן בן יעקב , גדול שבט ראובן בארץ ישראל בתקופתו. אך עם זאת , היו כאלו ואף היסטוריונים שטענו כי מדובר בקברו של שיח ערבי.
כפר רובין היה בעל שטח אדמות נרחב, בסביבות 30,000 דונם שנפרסו על שטחים מאיזור יבנה-ים ועד האיזור המזרחי (יבנה, נס ציונה ואולי מעט מראשון לציון של היום) מספר התושבים המדוייק בשיאו לא ידוע, אך על פי רישום שבוצע טרם קום הקמת מדינת ישראל בשנת 1945 , נמנה מספר תושביו בכ-1420 נפשות. במהלך שנת 1948 כאשר פרצה מלחמת העצמאות , ב-1 לחודש יוני עזבו תושביו את הכפר וזה נתפס בידי חיילי חטיבת גבעתי.
האיזור כולו – היה עוד מיושב שנים רבות קודם בשלל תקופות עתיקות , רצועת החוף מאיזור יבנה ליבנה-ים נגעה גם ביישובים הללו שנהנו מהיותם נקודת מסחר עיקרית על צומת הדרכים לנמל יבנה-ים.
אחד התיעודים החשובים בהם אוזכר שם הכפר רובין , היה בכתביו של קלוד רניה קונדיר ,(Claude Reignier Conder) שהיה חייל בריטי חובב ארכיאולוגיה היסטוריה ואף חוקר ארצות שהיה בעל משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל בשנות השבעים של המאה ה-19, בין היתר היה אחראי להוצאת מפת הקרן לחקר ארץ ישראל – מפה שסיקרה את ארץ ישראל מאיזור מערב הירדן, הגליל העליון ועד באר שבע בדרום. מפה זו הופקה לראשונה בשנת 1880.
בכתביו של קונדר , סיפר על סוחרים רבים שהגיעו לאיזור הכפר מדמשק וסחרו עם תושבי הארץ בסוסים מיוחסים יקרי ערך ואף בכלי נשק שיובאו מאיזור תימן והודו. עוד סופר על סוחרים מסיציליה ואף צלבנים מרודוס וכרתים שנכחו במקום לשם מסחר בין ארצות. ירידים מסוג זה התקיימו לאורך שנים רבות , עד למלחמה שפרצה בין הסוחרים הצלבים לממלוכים בסביבות המאה ה-13 לספירה נוצרית.
במאה ה-15 לספירה הנוצרית, בנה השליט הממלוכי של ירושלים מבנה ששימש כמקדש ואף מסגד באיזור, ישנה סבירות כי המסגד הינו המבנה קשתות שניצב בסמוך למבנה הקבר.
בכתביו ההיסטוריים של מוג'יר א-דין, שהיה היסטוריון וגאוגרף בתקופת הממשל הממלוכי צוינו שלבי בניית המבנים ליד הקבר, זאת לאור אמונה כי קבור שם ראובן בנו של יעקב שקדוש גם למוסלמים. בכתביו צוין המקום תחת השם al nabi rubin, אז האם אכן הוא קבור שם ? כנראה שלא – זאת מאחר שקברו של ראובן בן יעקב מאוזכר דווקא במקורות היהודים ששוכן בעבר הירדן.
בשנות השלושים של המאה העשרים, אויש הכפר בעיקר בידי בדואים שהגיעו מסיני. בשנות הארבעים אף הוקם בשטח הכפר בית ספר ושטחיו צמחו והגיעו עד לחלקה הדרומי של העיר יפו ומצד שני לכיוון יבנה. עיקר הפעילות של הכפר היתה תחת חקלאות ודגנים, אך מצד שני היו מניבים את פרנסתם לא מעט מהילולות שהתקיימו במקום מדי שנה בסוף הקיץ, אז היה מתקיים טקס העליה "זיארה" – העליה לנבי רובין.
נבי-רובין במלחמת העצמאות
שנת 1948, בארץ ישראל מלחמה עצם הקמתה של מדינת היהודים, בתאריך ה-18 לחודש יולי , מטוס מסוג אירוואן של חיל האויר הישראלי אשר ביצע טיסה מסדום לתל אביב נאלץ מסיבות טכניות לבצע נחיתת אונס באיזור חולות נבי רובין שהיה חלק מ"שטח הפקר" שהיה מאויש לעייפה בכנופיות ופליטים ערבים. במהלך הנחיתה הקשה בסמוך לקו החוף , נפצעו חלק מהנוסעים אך למרות זאת החלו בהליכה ארוכה לאורך החוף לכיוון בת ים. בסמוך לנחל רובין, נתקלו חלק מהנוסעים בכנופיה ערבית חמושה אשר הוליכה אותם לעבר הדיונות, שם ירו בהם. כולם נהרגו למעט אחד שנפצע קשה, אך אחד מחברי הכנופיה שפעל עבור שירות המודיעין של ארגון ההגנה לחש לו להעמיד פני מת וכך היה וזה ניצל. שניים מהנוסעים האחרונים שהצליחו להציל את עצמם הגיעו לבת ים, שם סיפרו את סיפור הנחיתה בחולות פלמחים וכוחות נשלחו למקום. הפצוע חולץ וגופות הנרצחים הועברו לאחר נסיונות מרובים לתל אביב.
בתגובה לטבח שבוצע בנבי רובין, ביצעה חטיבת גבעתי של צה"ל פעולת תגמול וטיהרו את שטח החולות מאיזור נבי רובין ועד נחל לכיש מכנופיות ערבים חמושים.
והשנים חלפו להן
רוב איזור הכפר היה נטוש למשך שנים רבות , כעשרים שנה לערך עד הגעת אנשי מינהל מקרקעי ישראל שביצע הרס רחב של בתי הכפר, מכל המבנים נשארו שרידים בודדים , למעט אחוזת הקבר שנותרה על כנה. בצמוד למבנה הקשתות המרשים , היה ניצב אף מגדל צריח אך לא החזיק כולו והוא קרס בשלהי שנות התשעים. כיום המקום כמעט ולא מאויש ובטח לא בצורת פולחן כלשהי.
הזכר האחרון לקיומו של הכפר במקום , הינה בכתובת אשר חקוקה באבן בכניסה לחדר הקטן וכך נכתב "בשם אללה הרחמן , ציווה הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין טמראז אלמודי אלשרפי מושל מחוז עזה לבנות הקבר המבורך הזה… על נביא אללה רובין השלום…"
אז מה במקום?
הגישה למקום הינה בעיקר באמצעות הליכה רגלית , אופני שטח או רכב שטח כלשהו. הכניסה עם רכב פרטי מעט מסוכנת בשל האופי החולי של הסביבה.
במקום , מבנה הקשתות והחדר קבורה מוקף חומת כורכר גדולה, בסמוך , ניצבים שרידים של בתים עתיקים של הכפר. כחמישים מטר מערב מהמתחם, ישנה באר עתיקה ואף כעשרים מטרים נוספים , שתי בארות אנטיליה שנשתמרו היטב. כ150 מטרים צפון מזרח ממנה עוד שלישיית בארות אשר סתומות בחולות , עם זאת נראות היטב. צפונית מהמתחם, שרידי תחנת קמח מהתקופה העות'מנית ששימשה להאכלת הרבים שהיו עולים לאיזור בעת הזיארה.
תודה רבה על האינפורמציה המענינת. אני ביקרתי במקום ב2016 מתוך סקרנות הקשורה עם הסיפור על נחיתת האונס של המטוס מסדום. בין הניספים היו גם חברי בית הערבה שהורי גם הם יוצאי בית הערבה.
. שאול מוזס . אני נפשית רוחנית כולי קשור למקום הזה, 11 שנה טיפלתי בו עד ששברו אותי ב 2016. ההורים שלי ב 1969 קנו את המשק מההורים של חנה אברך, אבא שלי סיפר שאבא של חנה סיפר לו שאמא שלה ישבה ולא זזה מהמרפסת בוהה החוצה 20 שנה מאז המקרה. יש עצי ערבה מחודדת במעבר הנחל בין הכניסה בכביש הראשי לקבר, שתלתי שם בוסתן וכרם עם 75 גפנים אבל ב 2016 המדינה עקרה את כל הגפנים והעצים ששתלתי.
היי כל הכבד על ההשקעה, אני דרך אגב שיפצתי את המקום ב 2016, זה כמעט עלה לי בתיק פלילי ויכלתי גם להכנס לכלא על זה, בסוף כתבתם זיארה …, 40 אלף ערבים לא טועים אבל אולי צריך להיות ערבי כדי להרגיש את הקסם במקום הזה ,