התעודה הנדירה, אשר מסוגה קיימות רק שלוש בלבד מתקופה זו, הוחזרה לאחר 57 שנים בהם היתה ברשות משפחת תיירת ממונטנה ארצות הברית. התעודה הוחזרה באמצעות מבצע מודיעיני מורכב של הרשות למניעת שוד ברשות העתיקות
כתב: אפי אליאן | צילומים: יניב ברמן , שי הלוי , יולי שוורץ , איתן קליין
כתבת וידאו (לחצו על הנגן להפעלה)
התעודה הנדירה הוחזרה לישראל הודות לשיתוף פעולה של היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, משרד התרבות והספורט, פרופסור שמואל אחיטוב – חתן פרס ישראל למקרא ומשרד ירושלים ומורשת.
במאמץ מודיעיני לא שגרתי כלל, הצליחו אנשי היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות, יחד עם פרופסור שמואל אחיטוב – חתן פרס ישראל למקרא להחזיר לחזקתה של מדינת ישראל תעודה כתובה על גבי פפירוס מתקופת בית המקדש הראשון. התעודה – כתובה בכתב עברי קדום אשר מקורה המשוער באחת ממערות מדבר יהודה.
תעודת הפפירוס, כלל לא היתה מוכרת לנו עד כה. התעודה, כוללת ארבע שורות קטועות, אשר בראשיתה כתובות המילים “לישמעאל תשל[ח]…”.
לפי הכתוב, נראה כי לפנינו שריד של מכתב ובו הוראות למכותב. על פי אופי הפפירוס, הוצע לתאריך את התעודה למאות השישית – שביעית לפני הספירה הנוצרית. בכך תעודה זו מצטרפת לשתי תעודות בלבד אשר מצויות בידי מדינת ישראל מתקופה זו. נציין שמקורן של שלושת התעודות הללו הינו במדבר יהודה, אשר מאופיין באקלים יבש המאפשר את ההשתמרות של הפפירוס עד ימים אלה.
אז מאיפה בעצם הכרנו את הפפירוס הנדיר? הפרשיה החלה עם פטירתה של חוקרת הכתב העברי ד”ר עדה ירדני ז”ל, ביוני 2018. בבחינת הממצאים עליהם עבדה נמצא גם כתב יד אשר לא הספיקה להשלים את בדיקתה. כתב יד זה, הועבר לידיו של פרופסור שמואל אחיטוב, זאת לצורך קידום הבאתו לדפוס. כאשר בדק אחיטוב את כתב היד, הופתע לגלות כי מופיע בו צילום ופענוח ראשוני של תעודה נדירה, המתוארכת לתקופת בית המקדש הראשון. אחיטוב, שהבין כי מדובר בכתובת שלא היתה ידועה עד כה, החל במאמץ משותף עם היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות לנסות ולאתר את מחזיק הפריט הייחודי ומיקומו.
לאחר זמן מה ובדיקות רבות, הצליחו להגיע אל מחזיק הפפירוס הנדיר, מי שהחזיק בו הינו תושב מונטנה בארצות הברית, אשר סיפר כי את הפפירוס קיבלה אמו עוד בשנת 1956, כאשר ביקרה בארץ ישראל ואז נמסר לידה על ידי יוסף סע’אד – מי שהיה אוצר מוזיאון רוקפלר בירושלים ובנוסף מחליל איסכנדר קנדו – סוחר עתיקות מוכר מבית-לחם. סוחר זה אגב, ידוע כי מכר בעבר אלפי קטעי מגילות דבר יהודה. בכל אופן, התיירת אשר חזרה מביקורה בישראל, פעלה לאכסונו של הפריט במסגרת זכוכית אשר שמרה עליו במצבו.
על מנת לשכנע את מחזיק התעודה העתיקה ברצינות וביכולותיה של ישראל לשימור פריטים מסוג זה, הוזמן למעבדת השימור של יחידת מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות בירושלים. לאחר הביקור, השתכנע כי אכן זה המקום הראוי ביותר לשימור ולמחקר של התעודה הנדירה ובכך נמסרה התעודה חזרה לידיים ישראליות. במסירתה, הבטיח עבורה תנאים נאותים המתאימים לממצא כה נדיר ועדין.
יחידת המגילות של רשות העתיקות החלה בטיפול בתעודה העתיקה. התעודה, עברה צילום תיעוד במערכת המולטי ספקטרלית החדשנית, אשר משמשת לתיעוד וניטור מצב המגילות בכל פעולה.
על מנת לבדוק את אמינותו של הפריט, שלחה היחידה דגימה ממנו לבדיקת תארוך רדיו מטרי במכון ויצמן. בבדיקה זו התקבל תארוך התואם את הקביעה הפליאו גרפית , זאת אומרת על פי סוג הכתב. לאחר בדיקה זו החזקתה הסברה כי מדובר בתעודה משלהי תקופת בית המקדש הראשון.
את עיקר חקירת הפריט, ביצע פרופסור אחיטוב, הממצאים הוצגו בכנס מדבר יהודה הראשון של רשות העתיקות אשר התקיים לפני מספר שבועות במוזיאון במקרא שבירושלים.
בשיחה עם פרופסור שמואל אחיטוב מספר על הפריט: השם ישמעאל הנזכר בתעודה, היה שם די נפוץ בעת תקופת המקרא ומשמעותו “ישמע האל”. השם מופיע לראשונה בתנ”ך, כשם בנו של אברהם והגר. בתקופה נוספת נזכר כשמם הפרטי של אישים שונים במקרא, בניהם – ישמעאל בן נתניהו אשר היה מי שרצח את גדליהו בן אחיקם. השם מופיע בממצא הפליאו גרפי של ימי בית ראשון. בין היתר כשמם של פקידים במנהל ממלכת יהודה, על גבי בולות (טביעות חותם על פיסות חומר), אשר חתמו תעודות ממלכתיות, כמו בולת “לישמעאל בן המלך”. נראה כי גם תעודה זו שימשה כאישור מישמעאל או אליו כמכותב.
ד”ר ג’ו עוזיאל, מנהל יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות מספר, בשלהי ימי בית ראשון, ידיעת קרוא וכתוב היתה דבר נפוץ. אנו מכירים ממצאים רבים המעידים על כך, בניהם אוספי אוסטקטונים, שהן תעודות שנכתבו על גבי חרסים, וטביעות חותם אשר התגלו במרכזים עירוניים שונים – כולל ירושלים, בירת הממלכה. אך תעודות אשר עשויות מחומרים אורגניים – כמו פפירוסים, לא השתמרו כמעט בכלל. רק כדי לסבר את האוזן , מימי בית שני , יש לנו אלפי קטעי מגילות, אך מימי בית ראשון – יש עד כה אך ורק שלוש תעודות – כולל זו האחרונה. מיותר לציין שכל תעודה כזו שופכת אור נוסף על האורייניות והמנהל של ימי הבית הראשון.
כמו כן מוסיף ד”ר איתן קליין, סגן מנהל היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות , כי החזרת תעודה זו לידיה של מדינת ישראל, היא חלק מהמאמץ המתמשך בו נוקטת היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות. מאמץ זה להגן לשמור על נכסי המורשת התרבותית של מדינת ישראל , השייכים לכל אזרחיה מדינה, ומספרים את סיפור המורשת ההיסטורית של ארץ ישראל ותושביה לאורך התקופות. מקומו החוקי והראוי של פריט מסוג זה, הוא בחידת מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות. אנו עושים כל מאמץ על מנת לשים את ידינו על קטעי מגילות נוספים המצויים בחו”ל ולהחזירם לידי מדינת ישראל.
שר התרבות והספורט – חילי טרופר אומר – רשות העתיקות בשיתוף עם משרד התרבות והספורט, ומשרד ירושלים ומורשת, מובילה מבצעי גילוי עתיקות מרשימים, ומפתיעה בכל פעם מחדש בהצלחותיה לאחר אוצרות עבר אבודים. היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות פועלת במרץ על מנת למגר את תופעת שוד העתיקות. זאת, כדי שנוכל להתרשם כולנו מהנכסים הלאומיים של הארץ, ללמוד ולהעמיק את שורשינו.
שר הבינוי והשיכון ירושלים ומורשת – זאב אלקין מוסר: התגלית החשובה מצטרפת לשורה של תגליות ארכאולוגיות וממצאים רבים שנמצאו במהלך השנים האחרונות באזור מדבר יהודה. כמו מגילות מדבר יהודה. אנו במשרד ירושלים ומורשת מתקצבים במליוני שקלים את יחידת שוד העתיקות ומאז כניסתי לתפקיד, לפני שנה וחצי, השקענו ביחידה כ-4 מליון ש”ח ויזמנו על רשות עתיקות את סקר המערות במדבר יהודה. יחד הקמנו וועדה בין משרדים לטיפול בנושא הרס אתרי המורשת. ביהודה ושומרון ואנו פועלים בכל זמן לפיתוח, שימור והצלה של אתרי מורשת בכל רחבי הארת במאות מליוני שקלים. אנו נמשיך לחבר ולחזק את הציבור לסיפורי המורשת הלאומית של עם ישראל אשר נחשפים במערות המדובר, בסלעי הגולן ובכל פינה בישראל.
אלי אסקוזידו , מנהל רשות העתיקות מספר בתגובה לממצא, החזרת התעודה הנדירה לידינו בישראל, היא חלק ממהלך כולל שהובילה רשות העתיקות, שנועד מחדש למנוע סחר במגילות שנשדדו בעבר ממדבר יהודה. מאידך – לעצור את שוד נכסי המורשת שכיום במדבר. כחלק ממאמץ זה, יזמה רשות העתיקות את סקר מערות מדבר יהודה, אשר החזיר את המשילות הישראלית באזור. תהליך זה פורש מטריה אכפתית ומחקרית על פריטי המורשת התרבותית המצויים במערות מדבר יהודה.
מרגש!!!