הפעמון מקיבוץ יגור

עוד אני זוכרת איך הזעיק אותנו
לכיבוי שריפות לאש ולשיטפון,
עת ירד צבא כובש על שערינו,
את פניו קיבל צלצול הפעמון.

זהו ציטוט קצר משיר הפעמון של יורם טהר-לב

כך כתב יורם טהר-לב את שיר הפעמון, המתייחס לפעמון הגדול שהיה מותקן על גג חדר האוכל בקיבוץ יגור.

מתוך עמוד האינסטגרם של היסטוריה על המפה 

הפעמון הנראה בתמונה, היה תלוי על גג חדר האוכל במשך שנים בתקופת המנדט. הצליל המוכר שלו – ה”גונג” היה אות לקריאה עבור חברי הקיבוץ להתכנסויות ציבוריות, לעבודה, ארוחות, אספות וגם לצערנו הלוויות.
לכל אירוע, היה קצב מיוחד, גם בעתות חירום כמו שריפה וצורך בעזרה וגם, בשעת מלחמה.

בשנת 1945, כאשר שוחחרו המעפילים ממחנה המעצר בעתלית, קיבלו את פיניהם בצלצול הפעמון לאות שמחה, ובשנת 1946, עם פרוץ מאורעות “השבת השחורה”, התנגד הפעמון בצלצולו יחד עם חברי הקיבוץ לפלישת הכוחות הבריטים לקיבוץ.

כך פעל במשך שנים רבות, עד 1948, בה הוקמה מדינת ישראל, אז נדם הפעמון.

לאחרונה, הותקן הפעמון מחדש, הפעם – מול חדר האוכל, במעמד היסטורי ומכבד, בה מוצג לדורות הבאים עם סיפורו.

מיקום הפעמון על פי “עמוד ענן” כאן