גבעה 69, לא תמיד היתה פסטורלית יפה ורגועה כפי שאנחנו מכירים אותה היום. אפילו, לא היו שם כל מאות העצים שאנו יושבים תחתיהם בעת טיולנו במקום.
גבעה 69, היא חלק מעדות אילמת לקרב על גבעה 69, הקרב, מבין הקשים שיותר שידעה ישראל במלחמת העצמאות מול האויב המצרי.
מתוך עמוד האינסטגרם של היסטוריה על המפה
הסיפור שלנו מתחיל ב-10 לחודש יוני 1948. הצבא המצרי הודף את לוחמי גדוד 51 של גבעתי לעבר הגבעה, זאת לאחר נסיון כיבוש מחדש של ניצנים (הישנה) מידי חיל המשלוח המצרי שתפס בה לראשונה.
גבעה 69, אז בתקופת המנדט עוד בטרם הוקמה המדינה, היתה גבעה של חולות ודיונות, ללא עץ אחד לרפואה, אך על חלקו הגבוה – הוקמו שלושה מגדלי מים על ידי הבריטים. מגדלים אלה, סיפקו מים למחנות הצבאיים שפעלו ממזרח לגבעה.
שלושה ימים לפני הקרב הקשה, חטיבת גבעתי תופסים מפעם לפעם את הגבעה, על מנת לאבטח שיירות אספקה לניצנים ואף פינוי הילדים ממנה במסגרת “מבצע תינוק”. בלילה לפני הקרב, גדוד 51 של גבעתי מחליט לצאת להתקפה נגד האויב המצרי ולכבוש מידי חזרה את ניצנים. אך הקרב נכשל די מהר, הכוח שהגיע לניצנים התגלה על ידי המצרים ואלו הדפו אותם חזרה לעבר הגבעה. כאן, המצרים לא ויתרו ועלו בכוחות משולבים על מנת לתפוס את הגבעה ולהפוך אותה לבסיס קבוע. הקרב הקשה הסתיים בעשרים הרוגים בצד הישראלי, עשרות פצועים במצבים שונים ואף מספר לוחמים נתפסו ונלקחו כשבויים. גבעה 69 נתפסה אף היא והיתה בשליטת המצרים. הכוח הישראלי לא היה ערוך לקרב זה והתוצאות נראו בשטח. זמן מה לאחר מכן, במסגרת מבצע יואב, חזר גדוד 51 וכבש את הגבעה מחדש, אך הפעם ללא כל קרב.
שנה לאחר מלחמת העצמאות, ב-1949 נמצאו בשטח הגבעה ארבעה גופות של חללים נעדרים מהקרב וכשנה לאחר מכן התגלו שרידיהם של עוד 11 חללים נעדרים נוספים. כל אלה הועברו לקבורה בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.
עם השנים, הפכה הגבעה ליער נרחב, הותקנו ספסלים ואף הונצח הקרב באנדרטה במקום. בשנים עברו, עמד במקום אף טנק שלל, אך זה נעלם לפני כשני עשורים. עליו נספר בהמשך.
