אם הייתי מספר לכם שבלב עיר מגורים סואנת וגדולה, שוכן בבטן האדמה אחד מסודות המדינה הגדולים ביותר – הייתם מאמינים? סביר להניח שהיתם סקפטים לעניין.
אם הייתי מוסיף ומספר שהמקום הזה החיל מפעל נשק רועש ומרטיט אדמה, כאשר כל יושביו ומפעיליו שוכנים במשך שעות ארוכות מדי יום ובמקביל "על האדמה" ישנם "דחלילים" שנמצאים שם למראית עין ללא סיבה אמיתית? הייתם "קונים" את הסיפור? כנראה שגם לא – הרי במציאות של ימינו, לא ניתן להסתיר דברים שכאלה, בייחוד בעולם כה מודרני ומרושת היטב.
אז נכון , המפעל הזה לא קיים בימינו ואני אף משער שהיה קשה להסתיר אותו אם אכן היה כזה, אך בעבר בהחלט היה מפעל סודי בבטן האדמה. המפעל היה תחת סיפור כיסוי של קיבוץ שהוקם למראית עין בלבד.
מעניין?
ברוכים הבאים למפעל הנשק מכון איילון
סיפורו של מכון איילון – סיפורו של קיבוץ היושב על הר געש – צילום: אפי אליאן
רבים מהנוסעים על כביש 40 מרמלה לרחובות, לא שמים לב למגדל העומד בראש הגבעה ממערב להם וסביר להניח שלא יודעים את סיפורו.
על ראש הגבעה הסמוכה לתחנת הדלק מול מושב סתריה, ניצב לו מגדל פילבוקס יחיד מסוגו בישראל אשר הגן בשנות הארבעים על המושבה רחובות מפני אנשי השבט הערבי "סתרייא".
ברוכים הבאים למגדל הליצן
מגדל הליצו בראש הגבעה בצפון רחובת – צילום: אפי אליאן
מבנה בית הסוהר המרכזי ירושלים הוקם כבר בשנות השישים של המאה ה-19 לספירה הנוצרית. במקורו כלל לא יועד להיות בית סוהר אלא כאכסנייה לצליינים הרוסים שעלו לירושלים. בתקופת המנדט הבריטי , ננטש המתחם כולו על ידי הרוסים והבריטים הפכו לבית סוהר עבור מתנגדי המשטר הבריטי, אנשי המחתרות ושאר ארגוני הלחימה שקמו טרום קום מדינת ישראל.
ברוכים הבאים למוזיאון אסירי המחתרות ירושלים
פרוזדור בכניסה למוזיאון אסירי המחתרות בירושלים – צילום: אפי אליאן
ב-7 לחודש יוני 1948, המצרים הגיעו לקיבוץ ניצנים ותוקפים בעוצמה את מבנה הארמון האפנדי.
לאחר קרבות עקובים מדם יוצא מפקד הבסיס בהחלטה להגן על הבודדים שנותרו בבית הקשתות המפויח ועוזב את מבצרו עם דגל לבן לכניעה. לאחר מספר שניות נורה בחזהו וקורס ארצה. מירה , אלחוטנית הקיבוץ שועטת לעברו למרות הפצרותיה של חברתה החובשת ומנסה לתמוך בו.
אט אט מתקרבים על אחד מכלי הרכב של הקצינים המצריים שעמדו בסמוך ואלו יוצאים מהרכב ואחד יורה במפקד והורג אותו במקום. בתגובה לכך, שולפת מירה את אקדחה ויורה כדור בראשו של הקצין המצרי מטווח מטרים בודדים ומחסלת אותו. הקצינים המבועתים מהתגמול של מירה שולפים נשק אוטומטי ויורים בה למוות בסמוך לגופתו של אברהם.
זהו סיפורה של מירה בן ארי – אלחוטנית קיבוץ ניצנים.
פינת הזכרון שהוקמה לזכר מירה בן ארי בסמוך לארמון ניצנים – צילום: אפי אליאן
